פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
א) בתהלים מזמור ק"ב פסוק ט"ו מופיע: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרהּ יְחֹנֵנוּ", אות נ' ראשונה רפויה. בתפילה אנו אומרים: "חָנֵּנוּ ועננו ושמע תפילתנו", "וְחָנֵּנוּ מאתך חכמה ודעת", ובתהלים מזמור ס"ז פסוק ב' כתוב: "אלֹקים יְחָנֵּנוּ ויברכנו". אות נ' הראשונה בדגש חזק. האם ישנו שינוי משמעות אם מבטאים אות נ' רפויה במקום דגושה? ב) בתפילת שחרית אומרים: וְיִגֹּלּוּ רחמיך על מדותיך וכו'. אות ל' במילה וְיִגֹּלּוּ בדגש חזק. אם מבטאים אותה רפויה, האם יש שינוי משמעות? ג) מדוע במילים נֹגַהּ וגֹּבַהּ ישנו מפיק באות ה"א? ד) האם ישנו הבדל בניקוד המילה חַיָּה כאשר מתכוונים לשם עצם או כאשר מתכוונים לפועל בזמן עבר (שאז ביטוי המילה במלעיל), או בזמן הווה (שאז ביטוי המילה במלרע)? השאלה במיוחד לגבי הדגש באות י'?
1.א) הדגש בנו"ן במלה חננו, בא להשלים נו"ן נוספת, שהרי השורש הוא חנן, ובתוספת נו"ן הכינוי (למדברים) היינו צריכים לומר: חננו, וכמו שמצינו בתהילים (ט') חננני בשלש נוני"ן, אלא שבדרך כלל הדגש מבליע נו"ן בחברתה ואומרים: חנּנו.
ב) בפסוק ואת עפרה יחוננו, השרש חנן נכתב במלואו, ואין שם שום צורך בדגש לפי שאין שם כינוי למדברים (נו) אלא כינוי לנסתרים (וכמו שאומרים למשל ישמורו ללא תוספת נו"ן).
ג) אם מבטאים חוננו ללא הדגש, שינוי משמעות אין כאן, אבל שיבוש ודאי שיש כאן.
2. נראה שלא. אבל שיבוש ודאי שיש כי השרש גלל.
3. כך שורשם במפיק ה"א. ויש עוד ארבע מלים כאלו.
4. בפועל החי"ת בקמץ ואין דגש ביו"ד. ואין הבדל בניקוד בין עבר להווה רק במלעיל ומלרע.