פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
בתחנון כתוב ״חוסה ה׳ על-עמך״ והמלה ״חוסה״ מלעיל. אבל לכאורה צריך להיות מלרע כי המלה שלאחריו מתחיל עם אלף (קריאתה). אותו דבר עם המלה ״חוסה״ ב״אל ארך אפים״. ובהלל קורה ההפך: כתוב ״שובי נפשי למנוחיכי״ והמלה ״שובי״ מלרע למרות שהמלה שלאחריו לא מתחיל עם אות גרונית. מה הכלל?
הכלל הוא כמו שכתב כבודו בדרך כלל הוא מלעיל, ואם יש אחריו אותיות אה"ע יהיה מלרע, כמ"ש מרן שליט"א בספר אסף המזכיר (עמוד רמ"ב ואילך) ומה שאומרים בתחנון חוסה ה' על עמך, הוא לשון הפסוק ביואל (ב' י"ז) והוא יוצא מן הכלל
גם מה שהביא כבודו "שובי נפשי" הוא יוצא מהכלל והיה צריך להיות מלעיל ומ"מ שם איני וידע אם קיים הכלל שכאשר יש אחריו אה"ע הוא מלרע