פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
מרן רה"י כותב בספרו "אסף המזכיר" בערך "כביכול" שיש להגות ולנקד את המילה כִּביכול בחיריק, ומזכיר שם את ספר התשבי, אלא שבספר התשבי (גם בדפו"ר וגם בדפוס שבהוצאת הישיבה) כתוב "כַּבְיכול" בפת"ח (כך מנקד גם את הערך ודוחה שם ניקוד אחר), ומשמע שכך היה נהוג פעם בפשטות לנקד. היכן המקור שיש לנקד את הכ"ף בחיריק ולא בפת"ח? (בספר התשבי משתמע שלפי דעתו האישית -ולא לפי המסורת שלו- יש לנקד את המילה כמו כבתחילה, כבראשונה כך גם כביכול)
מרן ראש הישיבה נר"ו כתב שהפרוש הנכון במלה זו הוא "כמו ביכול" ולא כמו שמפרשים כ"ב יכול, ולזה נסתייע מדברי התשבי שגם הוא כתב שמה שפירשו כ"ב יכול אין לזה טעם וריח . אלא הכ"ף והבי"ת שתיהם אותיות שימוש, אמנם דעת התשבי שהבי"ת בפתח הידיעה וממילא הכ"ף בשוא, ולדעת מרן שליט"א הבי"ת בשוא וממילא הכ"ף בחיריק.