פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
ראיתי בסדור איש מצליח שהראש ישיבה שליט"א כתב שאותם היודעים להבחין בין תי"ו דגושה לרבה, וכן בדל"ת יחזיקו במנהגם. אני ספרדי רגיל, ולמדתי ממלמד תימני איך לבטאות אותיות אלו. האם יש בעיה שאני מבטא אותם על אף שזה לא היה מנהג אבותי, אלא שלמדתי את זה עכשיו? וראיתי בשו"ת יצחק ירנן (ח"ב סי' ט') שהרב חשש שלא יהפך לאות זי"ן, "ומוטב להשוותה לדל"ת דגושה מאשר לבטאה כזי"ן". אך אני אמירקאי ואנו רגילים במבטא "th" בין לאות דל"ת רפויה, ובין לאות תי"ו רפויה, והיה נראה שאצלינו אין כ"כ לחוש שיהפך לאות זי"ן. האם כדאי שאמשיך בבטוי האותיות האלו? והאם עדיף שרק אבטא אותם כשאני מתפלל בלחש אבל לא כש"ץ, שלא לשבש אחרים? האם יש בעיה בזה לפעמים לבטא אות בדרך אחת (כהתימנים) ולפעמים לבטא אות בדרך אחרת (כרוב העולם, כשאני כש"ץ)?
אם אתה יודע לבטא הייטב ואין חשש שיתחלף בזי"ן וסמ"ך אדרבא תתפלל כך, ואם תוכל להתפלל כן גם בציבור אשריך, ואם אי אפשר אי אפשר