פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
בענין הכלל של נסוג לאחור, שכאשר בתיבה שלאחריה הטעם הוא על תחילת התיבה, אז בתיבה שלפניה הטעם נסוג לאחור למרות שהיה אמור להיות מלרע לפי הענין. והבנתי שטעם הדבר הוא משום שקשה לנגן את הטעם גם בסוף התיבה ושוב מיד בתחילת התיבה שלאחריה. אלא שקשה לי לגבי "רעה צאן" בפרשת ויגש, שבפרק מ"ו פסוק ל"ב ול"ד הוא מלעיל ולכאורה משום שהטעם על תיבת "צאן" שם הוא בתחילת התיבה, ואילו בפרק מ"ז פסוק ג' הוא מלרע ולכאורה משום ששם הטעם על תיבת "צאן" הוא 'פשטא' שהוא מלרע, וקשה, אם טעם הדבר הוא משום שקשה לנגן שתי נגינות זו אחר זו, הרי בתיבת "צאן" אין הבדל אם הטעם הוא מלעיל או מלרע, בשניהם הניגון הוא באותו מיקום בתיבה, שהרי יש בו רק תנועה אחת, וא"כ מדוע הטעם על תיבת "רעה" נסוג לאחור משום הטעם שבראש התיבה.
לא נ"ל שהסיבה היא בגלל שמלת צאן בפשטא, כי אין בזה הבדל כמ"ש כבודו, והסיבה האמיתית לזה שכאן מלת "רעה" מלרע אינה ידועה, ויתכן שהוא יוצא מהכלל, וכידוע שכלל זה מסובך מאוד (ויש בזה ספר שלם הנקרא דרכי הנסיגה)