שם “ראובן” בגמרא
כנראה מכיון שכאשר צריכים אחים או אנשים מקבילים כמו קונה ומוכר, הדוגמא הראשונה של אחים שכולם צדיקים הם השבטים.
ידוע שיטתו של הרבי מבריסק ש"לא שואלים למה התורה אמרה (או כתבה כך וכך) אלא מה התורה אמרה (שהיא כתבה כך וכך)". אשמח לדעת: 1.האם כך גם היא שיטתנו 2.אם כן, האם חייב תמיד לומר כך?
ע' נידה דף ל' ע"ב תניא רבי מאיר מפני אמרה תורה נדה לשבעה וכו' וע"ע גטין (דף מ"ט ע"ב) ורשב"י דדריש טעמא דקרא שואל כך בכל מקום, ע' בתוס' (שם בראש העמוד) דלא פליגי היכא דאיכא נפקותא . ע"ש וגם בספר החינוך מלא בזה. וצריך לברר מה בדיוק אמר הגר"ח מבריסק שלא תמיד מה שידוע מדויק
מאת: פלוני | תאריך: ט״ו במרחשוון ה׳תשע״ח – נובמבר 4, 2017
לכאורה לכו"ע מוסכם שאין לשאול שאלות של "למה"/"מדוע" הקב"ה ברא כך וכך או למה עשה כך וכך, כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה, הלא כן?
הרב שליט"א הביא מספר מקומות שהגמ' שאלה כך ומשם נלמד שכן שואלים כאלה שאלות. וכמובן חוץ ממה שאמרה הגמ' בחגיגה (י"א ע"ב) כל המסתכל בארבעה דברים אלו ראוי לו שלא בא לעולם, מה למעלה ולמטה, לפנים ולאחור. (עיין פרש"י שם) ומ"מ שאר שאלות אין בעיה לשאול ולקבל תשובה ולהתעורר. אולם אם לא מוצאים את טעם הדבר, לא ממשיכים לשאול, כמו ששלמה המלך חקר את טעם המצוות וכשהגיע למצות פרה אדומה, ולא הגיע אל סודה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת פ"ז פכ"ג) וכן דוד המלך שאל לקב"ה למה ברא את הצירעה והשטות כידוע וענה לו הקב"ה שסופו שיצטרך להם, אבל אין בעיה לשאול אבל צריך להבין שגם אם אנו לא מבינים את התשובה, אין זה אומר שאין תשובה, אלא שאנחנו לא יודעים מהי. וכבר אמר בעל העיקרים בשם גדול הפילוסיפים (מאמר ב' סוף פיסקא ל') "אילו ידעתיו הייתיו" ואידך זיל גמור.