כוונת רש”י – מסכת תענית
בשדי חמד כלל כ”ף אות ז’ כתב שיתכן כגון שהוא רק דבר זה ולא אחר. עיין שם.
כתוב ברש"י מס' ביצה, לג. ד"ה והלכתא, שכל מה שנאסר שם בגמ' זה משום מוקצה, וקשה לי שהרי רש"י כותב על חלק גדול מהמקרים של הגמרא שם שנאסרו משום דדמי לבניין. (וא"ת שזה משום לא מתכוון הרי שרש"י עצמו כותב בפירוש שזה משום דדמי לבניין ולא משום לא מתכוון). וכן קשה לי מדוע רש"י כותב שהאמורים שאסרו הם תלמידי דרב, והרי רב נחמן אסר שם חזרא והוא תלמיד שמואל. וכן מדוע במקרים שהוא מביא שם (חזרא, סמיכת קדרות, הקפת חביות, מדורתא וקדרה) הוא מדלג על ביעתא, פוריא וסמיכת דלת בבקעת?
כוונת רש"י כמו שבארת בסוגריים שזה דבר שאינו מתכוין, וכן מתבאר מדברי הרא"ש (שם סי' י"א) וכוונתו שאינו מתכוין לבנין אלא לעשות מדורה וכיו"ב, ואליבא דר"ש לא חיישינן דדמי לבנין כיון שאינו מתכוין. אם כי הרא"ש הנ"ל פליג עליה דלא הוי דבר שאינו מתכוין ע"ש. ומה שהקשית מהא דר"נ תלמיד שמואל זכית לכוון לקושית הרמב"ן במלחמת שם, ועיין בשטמ"ק תירץ רבו לזה. ומה שהקשית לשאול עוד למה דילג רש"י חלק מהאופניים, נראה דרש"י נקט נפשיה בקיצורי ובסמיכות קדרות כוונתו לסמיכת קדירה בבקעת, וע"ז אמרו לעיל וכן הדלת, וא"כ בכלל מנה מאתיים. וביעתא אולי נלמד מדין "קדרה" שכתב רש"י ששניהם ענין בישול ועל פוריא אין לי תירוץ כרגע רק מסתבר דרש"י קיצר וכתב מה שהזדמן לו, וראיתי בראשונים שהביאו דברי רש"י הבינו מדבריו דשרי בכל גוונא