הגיית הפסוק “דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת”
כ-A עיין מנחת שי קהלת י”ב י”א.
אינני בא לחלוק על מה שכתב הרב אלא שאלתי האים כדי לצאת מידי הדיוק של (כמו ) העבר גם עתה לגבי עבודת ביהמ"ק שלצערנו חרב (כלומר שבקשתנו גם על החלק השני ) וכך אנו ודאי לא מבקשים שחלילה יחרב ? ! האם עדיף בשל כך ללא כ' הדמיון ?
בלי הכ"ף אין משמעות לאמירת מלה זו כאן.