פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
בחולין דף ה' ע"א רוצה לפרש את הפסוק "והעורבים" מביאים לו וגו' בגברי ששמם עורבים כמו ויכו את "עורב" וגו'. ומשמע דר"ל ששם אחד "עורב", ושניהם יחד קראם הפסוק "העורבים". ולא הבנתי כיצד יעלה על הדעת לפרש כן, הלא לפני שם אדם פרטי לא תבוא ה' הידיעה, ועוד שם אדם פרטי אינו בא בריבוי, כמו שלא יתכן לומר האברהם או אברהמים.
אף אני הוה קשיא לי. וחפשתי כעת ומצאתי שכן הקשה הגאון רבי משה הכהן דריהם זצ"ל בספר ידי משה בחולין שם, וציין שם מרן ראש הישיבה שליט"א למ"ש בהגהה בספר יברך ישראל ח"ב ב"ב דף ק"י ע"ב. ושם כתב שמצאנו בשם עצם ה"א הידיעה. כלומר שיש בזה יוצאים מן הכלל. וכנראה ה"ה לגבי ריבוי. (וכ"נ כוונת הראב"ע על הפסוק ובני דן חושים. ע"ש).
מאת: פלוני | תאריך: כ״ג בכסלו ה׳תשפ״א – דצמבר 9, 2020
א. אם אפשר לצטט לשון מרן שליט"א בספר יברך ישראל, שפשפשתי ולא מצאתיו. ב. אין כן כוונת הראב"ע אלא שהיו לדן שני בנים לכן אמר ובני, אבל לא הזכיר אלא את בנו החי. וכן נראה בחזקוני כאן.
א) ז"ל מרן שליט"א: עי' ליעב"ץ שכ' דאשכחן נמי שמות עצמיים (פרטיים) שבאו בה"א הידיעה ע"ש והוא כגון ויאמר האדם בפ' בראשית שהרי שמו הפרטי אדם וכמ"ש ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. וכן המן בן המדתא. שלום בן הלוחש בנחמיה ג' י"ב. ודוחק לומר שכך הוא שמם בה"א. ועי' להרב פני משה ז"ל על התורה פרשת בראשית בד"ה ויאמר האדם ע"ש.
ב) לא ידעתטי מה הקשר בין דברי הראב"ע לעניננו כאן, ופשוט שכוונתו כמ"ש כת"ר. ונ"ל שלא אני כתבתי דברים אלו אלא מישהו אחר הוסיף על דברי.