חז"ל אסרו להניח תפילין בלילה, גזירה שמא יישן בהם, ולגבי היוצא לדרך שהקילו, מבואר במשנ"ב (שציין כת"ר) שצריך שיתקיימו שני תנאים כדי להקל:
א. שקשה עליו להניחם בהגיע זמנם מפני הקור וכיוצא (סק"י).
ב. שיוצא לדרך ברגליו, שאין חשש שמא יישן בהם (סקי"ד).
ושתי התנאים הללו אינם מתקיימים במי שמניחם בביהכ"נ מסודר ושוהה שם גם לאחר עה"ש. (וזה מלבד שלדעת הרמב"ם אסור להניחם גם ביוצא לדרך, ולכמה ראשונים התירו רק כשרוצה לשמרם, וכמו שהאריך בזה בבירור הלכה שם סק"ה).
– לגבי הקדמת התפילה כדעת הגר"א, אע"פ שמצינו לפעמים שסומכים על יחיד בשעת הדחק, מ"מ קשה לסמוך עליו כאשר מדובר בספק ברכות (של 19 ברכות), ובקביעות, ונגד דעת הרמבם ומרן. ולענ"ד במקרה כזה עדיף להתפלל ביחיד. ומי לנו גדול ממרן הגרע"י שתמיד השתדל למתוח את החבל לקולא, ולא הקל כדברי כת"ר.