פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
כמה שאלות בעניין הנוסחאות בסידור איש מצליח. (רק אציין שאני מתפלל בסידור, ונהנה מאוד) א. בורא פרי הגפן. ראיתי ברב פעלים שהוכיח על דרך הקבלה שבגפן יש 3 קוים ולכן כנגדם ניקוד סגול. אני מבין שע"פ הדקדוק זה לא מתאים, אבל בתפילה נוסחאות המקובלים עדיפות, לא? רבנו האר"י שינה את הנוסח בברוך שאמר מ"בפי" עמו ל"בפה" עמו, שהעיקר לפי הדקדוק ביו"ד. מדוע כאן לא משנים לפי הקבלה? ב. מהר והבא עלינו ברכה ושלום (מהרה). רבנו האר"י כתב לומר את המילה מהרה, ב"לאוקמי גירסא" במהדורות הראשונות הרב כתב שמכוון שאנשים טועים ראוי להשמיט וכן מכוון שנראה שזו כפילות מיותרת. אך קצת קשה לי, הרי בשאר התפילה עדיין המילה מהרה מופיעה, ולא שינו. ועוד שאין טעם לשנות רק בגלל שמיעוט לא מדייק. ולעניין אם זה כפילות - לא נראה, שהרי רבנו האר"י כתב לומר, ויש עניין בלהכפיל, ואם כן זו כפילות שאינה מיותרת.
א. אילו רבינו האר"י ז"ל אמר שע"פ הקבלה צריך לומר הגפן בסגול, כך היינו עושים. אבל כשרבותינו המקובלים אמרו זאת מעצמם ולא מרבינו האר"י, אע"פ שהם עטרה לראשנו, מ"מ א"צ לקבל דבריהם נגד הדקדוק. ובפרט שרבינו הבא"ח לא אמר שע"פ הקבלה צ"ל כן. אלא ניסה לתת טעם ע"פ הקבלה למה שטועים העולם לומר בסגול במקום בקמץ. אבל אין זה "הכרח".
ודברי מרן ראש הישיבה בזה ברורים כשמש (בלי האישור שלי. כמובן). שהרי גם היום שלומדים דקדוק בת"ת (מה שלא היה פעם) אם תצא ותשאל לכל האברכיםובחרי הישיבות, מדוע כתוב בתורה יפת (היו"ד בקמץ במקום בסגול) או כסף (הכ"ף בקמץ במקום בסגול) – לא ידעו לענות. ואם כן כל שכן לפני חמש מאות שנה שהתחילו לנקד את הסידורים, שהמדפיסים לא ידעו בדקדוק בין ימינם לשמאלם (זה דבר ידוע), ולכן ניקדו הגפן בסגול. וכל העם שבאו להתפלל אח"כ אמרו מה שראו כתוב לפניהם. לפיכך אין לסמוך כלל על הניקוד הישן, ואינו נקרא כלל "מנהג".
ובפרט שגדולי עולם כהגר"א ויעב"ץ אמרו שצ"ל הגפן בקמץ. וכן מנהג התימנים.
ב. עיקר הטעם של מרן שליט"א כי זו טעות לומר מהר מהרה. ומה שהוסיף שאנשים טועים זה סניף לצירוף. ואמנם רבינו האר"י גרס כן, אבל לא מוכרח שזה ע"פ הקבלה שהרי לא גילה כאן שום דבר בסוד.
ומצאנו לסידורי מקובלים ע"פ רבינו האר"י שלא גרסו מהר מהרה.
ובאמת שבכל הנוסחאות הקדומות של הגאונים והראשונים ליתא מהר מהרה. והראשון שנזכר אצלו מהר מהרה (לפי זכרוני) זה היעב"ץ הספרדי.
אם תרצה תוכל לעיין עוד באורך במאמר מהר – מהרה הנדפס בקובץ ויען שמואל.