בגמרא קידושין ב. תוס' הראשון בעמוד. בדבריו שאמר ואין לחוש כ"כ היה נראה לי להקשות לכאורה ומה בכך שדרך התנא להקדים המעשה למניין וההפך. כיצד זה מוכיח שאכן גם לכתוב את האות ה"א קודם המילה אפשר שהתנא לא מקפיד. והיה נראה לי לומר שבעצם הקדמת המניין קודם המעשה או המעשה קודם המניין בזה מוכרח התנא להוסיף אותיות כגון "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ" - אם היה הופך הסדר, היה לו לכתוב: בודקין את החמץ 'ב'אור לארבעה עשר. נוספה בי"ת. וכן בכולם ודו"ק. א"כ זה מלמד גם על השמטת או הוספת האות ה"א שאינו מקפיד. עוד היה נראה לי לומר שבאמת אין תוס' חוזר בו מה שאמר שהיכא שמפורש בפס' יש לכתוב ה"א. רק שאומר ללומד שלא יבוא מחמת דקדוק זה לדקדק עוד בדברי תנא רבות עד כדי כך שיחוש להזכרת המניין קודם המעשה והיפוכו. וזה כוונתו במילים: ואין לחוש 'כל כך'. היינו כל כך אין לחוש, משום דמצינו שאין התנא חש לזה, ומה לנו כי נחוש. יורנו המורה ושכמ"ה, אם אמת דיברתי בדברי אלו?