כיון שבתפילת העמידה תיקנו חז"ל לכרוע תחילה וסוף בברכת אבות ובברכת הודאה ואם בא לשחות בסוף כל הברכה או בתחילתה מלמדים אותו שלא ישחה (ש"ע סימן קי"ג סעיף א') כדי שלא יבא לעקור, תקנת חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר על עצמו כמו שהוא רוצה, וגם דחיישינן להיכא שמחזיק עצמו יותר כשר משאר הציבור (משנ"ב שם ס"ק ב') וכיון שבאמצע העמידה אין להוסיף על הכריעות בתחילה ובסוף כל ברכה, רק באמצע הברכה מותר, אם כן כששומע ברכו שמן הדין אין צריך לכרוע כלל והוא רק מנהג, באמצע העמידה אם זה בתחילת ברכה או בסופה אין לו לכרוע, ורק אם הוא באמצע ברכה, רשאי ואם יתכן ולא שם לבו לזה אחר שהוא באמצע העמידה ומרוכז בתפילתו, ושומע ברכו, וקשה לו לשים לב היכן הוא בדיוק נמצא, אם במקום שרשאי לכרוע או שלא רשאי, עדיף שלא יכרע אחר שמראש אינו מחויב בכריעה זו.
וכן הוא הדין בשאר ברכות ההודאה ואף בנשמת כל חי שאין נכון לכרוע כמ"ש רבינו יונה (ברכות סוף פרק אין עומדים ) ובש"ע (סימן רפ"א )
אבל בשאר התפילה אם בא לכרוע יכול לכרוע