דקדוק קריאת התורה
ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.
א. כתב הבן איש חי בראשית ש"ש אות ב' "..הנשים שאין דרכם לאכול על השלחן עם האנשים אע"פ שאין שם אורחין זרים.." רציתי לדעת מה הכוונה בכך, האם גם אם היו יושבים משפחה מצומצמת היינו אב ואם וילדיהם היו מתפצלים או רק במידה ומגיעים כלות דודות וכו'? ב. בית כנסת שלא הגיע הבעל קורא ומיד בעת הקריאה סימנו למישהו שיעלה לקרוא והוא לא הכין הטעמים כלל וכלל אבל כעיקרון יכול להיות שידע לקרוא המילים ללא טעויות ואין שום אדם חוץ ממנו שיקרא, האם צריך לסרב לעלות לקרוא כמעשה דרבי עקיבא יתרו רבה טו? או שאפשר לומר שבמעשה דר"ע היה מישהו אחר שהכין הקריאה?
א. נראה שהכוונה שצמיד היו רגילות לשבת במקום אחר
ב. ברור שעדיף הרע במיעוטו