פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
א. מדוע האות ד' בתיבת "ויחד יתרו" מנוקדת בשבא? האם ישנם עוד מילים שהאות האחרונה מנוקדת בשבא? [מלבד כ"ף סופית, וכאשר האות שלפני האחרונה מנוקדת בשבא].
ב. ראיתי כמ"פ לוח עם רשימת מילים שיכולים לטעות בהם בקריאת המגילה ומשנים את המשמעות [נפל / נופל. רצפת עם דגש ובלי. וכן הלאה] - האם גם הטועה בין ו' בשבא שהיא ו' החיבור לו' בפתח שהיא ו' ההיפוך, האם נחשב כטועה ומשנה המשמעות ולא יצא ידי חובה?
ג. בכמה חומשים מנוקד תיבת "מרדכי" עם קמץ קטן בד', האם יש שאכן קוראים כך? בתיקון קוראים "איש מצליח" האות ד' מנוקדת בשוא נע.
א. הראב”ע במקום מבאר שבאותיות בג”ד כפ”ת יש ב’ שוואים בסוף – יהיה שוא בסוף מלה, ומביא דוגמאות: וישת, וישב, וכאן ג”כ היה צריך להיות ב’ שוואים, רק שהח’ היא גרונית לכן הוחלף השוא לפתח.
ב. בדרך כלל זה משנה משמעות, ויתכן שיש מקומות שאינו משנה.
ג. לדעת הרו”ה קוראים כך, אבל היום לא ידוע לי מי שקורא כן בכל המגילה, ובג’רבא נהגו לומר כן בב’ פסוקים בלבד.