אצלנו בישיבת כסא רחמים מורה ובא מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה נר"ו לעשות יום אחד תענית דיבור עם תהילים ג' פעמים, ובאותו יום אין את השיעורים הסדירים בישיבה, אלא כולם יושבים עם ספר תהילים בידיהם, וחלק אף מתענים תענית אכילה, ובבית-המדרש שורת אוירה קדושה.
נכון שהעיקר שמנע עצמו מלדבר דברי חולין, וכשמה כן היא "תענית דיבור" (וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאו"ח סי' ל"ח אות ז'), ומ"מ יש ענין בקריאת ספר תהילים, וגם ענין בכמות של התנ"ח מזמורים. וגם מו"ר ראש הישיבה נר"ו רגיל לומר, שבלימוד רגיל יש לפעמים קצת נגיעות של יוהרא וכיוצא, ואילו תהילים זה לימוד פשוט שאין מה להתפאר בו וכולו לשם שמים. ולכן כדאי לעשותו עם תהילים. ואף שיש מושג של ביטול תורה באיכות, מ"מ כל שלא מרבה בזה אלא רק אחת לזמן רב, הדבר חשוב מאד (עיין בספר פלא יועץ ערך תהילים). ואמנם ידוע שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל העיד על עצמו שלעולם לא עשה תענית דיבור, מחמת חשש לביטול תורה, אלא שאין לומדים מנזר השקדנים לשאר אינשי.