א) אפשר שהלכו לפי סדר חומרתן, שאיסור נדה הוא החמור ביותר שהוא ב"כרת". והקל ביותר זה הדלקת הנר, שלמעשה זה נעשה לצרכנו, שנראה המאכל ולא נכשל, והוא הפחות חמור, שבדרך כלל לא יזלזלו בזה שהוא נעשה לצורכם.
ב) מובא בגמ' (שבת ל"א ע"ב): "אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם, על עסקי דם הזהרתי אתכם. ראשית קראתי אתכם, על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם (תאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם וייבטל שם ראשיתכם). ונשים נצטוו על כך כמו שאמרו במדרש רבה: היא כבתה חלתו של עולם, שעל ידה נטרד אדם הראשון. שנתרם כחלה, וכיבתה נרו של עולם, ושפכה את דמו, כלומר שגרמה לו מיתה, לפיכך נמסרו לה מצוות אלו. ע"ש. ולפי זה אפשר לתת טעם למה הוזכרו דוקא מצוות אלו. ולהתנהג בצניעות גם על הגבר מוטל. (עיין בקהתי על המשניות).