אני בן לאבא יהודי ואמא לא יהודיה, וברוך השם אני סיימתי לא מזמן תהליך ארוך של גיור ואני עכשיו יהודי שומר מצוות, המשתדל להקפיד כקלה כבחמורה, ואני מרגיש שסוף סוף השגתי את מטרתי בלהפוך ליהודי כשר ועכשיו אני מקווה שאני אמצא את זיווגי ואני יוכל להקים בית כשר ונאמן בישראל. למרות זאת ישנם מספר נושאים הלכתיים שאיני יודע את המענה אליהם והם גורמים לי לבלבול:
א) האם אני צריך לברך בברכות השחר את הפסקה "שלא עשני גוי" או שבתור גר אני צריך לדלג על פסקה זו?
ב) האם מותר לי לברך ברכות בזמן שאני לובש מכנס קצר?
ג) בכל פעם כשאני נכנס לחדר או יוצא ממנו אני מנשק את המזוזה גם בכניסה לבית גם בחדרים הפנימיים ובכל מקום אחר בו יש מזוזה ויוצא שאני מנשק עשרות מזוזות ביום אך רציתי לשאול אם מותר לנשק כל מזוזה שעוברים דרכה או שצריך לנשק רק את המזוזה שבדלת הכניסה הראשית של הבית?
ד) האם מותר לי ללכת לחתונה של קרובי משפחה לא יהודים כשהאירוע עצמו נערך באולם חתונות ללא סממני עבודה זרה? כמו כן במידה והאולם כשר האם מותר לי גם לאכול שם?
ה) למרות שאני שומר נגיעה באופן מלא מנשים זרות התחלתי לתהות בזמן האחרון איזה דיני שמירת נגיעה מיוחדים שייכים בגר לבין משפחתו הקרובה למרות שקצת קשה לי לשאול את זה מכיוון שאני פוחד שאולי אני אצטרך לשמור נגיעה מהאנשים הכי קרובים אליי בעיקר אמא שלי. האם מותר לי ללחוץ יד, לחבק ולנשק את אמא שלי הלא יהודיה?
ו) האם מותר לי ללחוץ יד, לחבק ולנשק את אחותי הלא יהודיה?
ז) האם מותר לי ללחוץ יד לדודות, אחייניות או בנות דודות?
ח) האם מותר לי לצפות בקלטת וידאו שהוקלטה עבורי בשבת?
ט) כאמור אני ואבי היהודים היחידים בבית שלנו וכל השאר לא יהודים ואני היחיד ששומר שבת ובזמן שאני בבית בשבת אני מסתגר בחדרי והמשפחה מכבדת את זה ולא מפריעה לי אך מחוץ לחדר כולם מחללים שבת, האם יש בעיה הלכתית לשהות בסלון או במטבח בזמן שמישהו אחר צופה בטלויזיה או שומע רדיו וכו' למרות שאני לא נהנה מכך?
א) אתה יכול לברך. ב) אפשר. אבל לא בבית הכנסת. ג) מספיק המזוזה של הכניסה. ד) מותר ללכת. ואם האולם כשר למהדרין ואין ריקודים מעורבים מותר לאכול מפני כבוד האמא. ה) למסור מיד ליד וללחוץ יד מותר, לנשק – צריך עיון. ו) רק למסור מיד ליד. ז) כנ"ל. ח) אסור. ט) לא כדאי שתשמע רדיו בחדר שלך אע"פ שאינך נהנה ממנו. השי"ת יעזור שתמצא אשה טובה ותבנה בית נאמן בישראל.
יש להקל במקום הצורך, מכיון שגם בת יש לה דין שומרת, כמו שכתבו בהוראה ברורה הנדפס מחדש (בבה”ל בסוה”ס סי’ כ”ב ס”ג) שכ”ד מרן הגרע”י זצ”ל ומרן ראש הישיבה שיבדל לחיים טובים. ואף שבלילה מבואר בדברי הרמ”א (שם ס”ה) שצריך שומר נוסף, מכל מקום בשעת הצורך יש להקל בזה, כמו שכתבו בשעה”צ שם (אות קפ”ד).
דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
על כן שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.
וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).
פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).
מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.
לא מובן כ”כ מה ההיתר שאשה תטפל בנער טיפול שלפי הנראה אינו כרוך בפיקוח נפש. ואולי יש איזה פרטים שאינם כתובים. עכ”פ ללכת עם אחיו יש בעיה של ייחוד לדעת מרן הש”ע (אה”ע סי’ כ”ב ס”ה).
אין בעיה לקחת אשה ברכב, באופן שאין איסור ייחוד, ובדרך כלל אין איסור ייחוד ברכב, אם החלונות לא אטומים ונוסעים בשעות סבירות (אם יש שאלה פרטית בנושא, תשלחו שוב).
לגבי הספק אם חוששים להכשיל, איני רואה בזה בעיה כי האשה תגיע ע”פ רוב גם בלעדיך, וההסעה רק מקילה לה יותר את הדרך. וגם באופן שלא תגיע בלא ההסעה, אינו עושה איסור ממש אלא הרואה עושה איסור, ועליו מוטלת האחריות לשמור על עיניו.
מה שיותר יש לחשוש אם הנהג עצמו נכשל מזה, ובזה באמת יש לדון.
אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.
בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.
הדברים נכונים שאומרים בלשון הווה כמו פלוני עוזר לי, אבל זה דוקא כאשר אומרים רק את ההווה ובו כוללים גם את העבר והעתיד, אבל כאן שמזכירים את העבר והעתיד אדרבה נראה יותר נכון להזכיר עבר ואח”כ הווה ואח”כ עתיד.
באמת הרב הגדול זצ”ל בשו”ת איש מצליח (ח”ב חיו”ד סי’ מ”ג-מ”ז) חשש לערלה בפלפלין שלנו. אבל כבר בא בנו שיבלחטו”א מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א והעיר בזה בכמה וכמה מקומות. ובעלון בית נאמן מס’ 354 הערה 2 כתב בזה”ל: הגמרא דברה על פלפל שחור, לא על פלפל ירוק. כי הפלפל הירוק הגיע מאמריקה לפני ארבע מאות שנה, אז הגמרא לא דברה עליו. אבל מי יכול להוכיח את זה? יש תשובה בישיב משה (ח”ב סי’ רי”ד) של רבי משה שתרוג, שאמר הפלפל שמוזכר בשו”ע סי’ ר”ב זה פלפל שחור. ע”כ. והם סתם פלפלים שבש”ס. ויש עוד שני רבנים לפני מאתים שנה שאמרו ככה, רבי אברהם כלפון (ספר לקט הקציר סי י”ט אות מ”ד) ורבי משה כהן הבן של רבי שאול, כתבו מפורש שהפלפל שלנונחשב ירק.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.