מה שיטתו של מרן ראש הישיבה כשיש מחלוקת בין הזהר לש"ס/פוסקים. ובין האר"י למהר"י קארו? מה שנוהגים לומר שקיבלנו הוראות מר"ן, איך יתכן כל תוקף לדבר כזה, הרי קיבלת התורה קודמת לכל, ואם קים לנו שהאמת עם רבנו האר"י, איך אפשר לעזוב קבלת התורה בשביל קבלת הוראות מר"ן? בספר אהבת שלום הרב י"מ הלל כותב שאנחנו הולכים תמיד אחר רבנו הרש"ש בדברי האר"י, גם אם שאר מקובלים חולקים עליו. האם מרן ראש הישיבה הולך בשיטה הזאת? ואם לא, מה שיטתו? ואם כן, למה? הרי מכוון שבנו הרש"ש חזר בו בסוף ימיו על כוונות בשמיטה, מכאן עובדה שאין כל דבריו מאליהו חנביא, ואפ' את"ל שכן היה לו גילוי אליהו במוחו, הרי גילוי זה אינו שלם בכל בחינותיו כמו עם האר"י, ולכן אפשר לומר דלא בשמים היא. יוצא מזה שבין מכך ובין מכך לכאורה אפשר לחלוק על מו"ה רש"ש.
אין מחלוקת בין הזוהר לש"ס חוץ מדבר אחד והוא לגבי לעבור בפני המתפלל חוץ ל-ד' אמות. שלפי הש"ס מותר ולפי הזווהר אסור, כך כתבו בשם הגר"א. ובזה קיימא לן כהש"ס ומי שמחמיר כדעת הזוהר תבוא עליו ברכה. ועיין להבן איש חי (שנה א' פרשת יתרו).
ולגבי האר"י ומרן אנו נוהגים בדרך כלל כהאר"י כמו ברכת הנותן ליעף כח ומנהג כפרות בערב יום הכיפורים ועוד, והטעם שאנו אומרים אילו מרן ראה דברי האר"י היה מסכים לו, אין זה נוגע לקבל הוראות מרן בשאר דברים שבהם לא גילה האר"י דעתו.
ולענין כוונות הרש"ש אין לנו עסק בזה.
"לענין כוונות הרש"ש אין לנו עסק בזה" ישבתי הרבה על המשפט הזה כי לא ידעתי אם הרב צוחק עליי או לא. שמא חשב שזה לא המקום לדבר בנושא הזה? (ולא שאלתי כי אם לגבי הנהגה) שמא הרב דיבר מרוב ענווה? שמא הרב חושש בי? כי מה שאמר הרב הוא דבר בלתי אפשרי, ואני לא יכול להיות שהרב יעקב כהן שליט"א חושב דבר כזה. לכן אם הרב מסכים לענות לי באמת יכול לפנות לכתובת מייל שלי. ואם לא רוצה, מספיק שיאמר לא רוצה.
נ"ל כוונת מו"ר גיסי הגר"י הכהן נר"ו פשוטה שאין לנו עסק בכוונות הרש"ש ולהכריע מה יותר נכון לכוון וכו' ואע"פ שכידוע באופן כללי אזלינן בתר הרש"ש, ומאידך בענין ברכת מעין שבע בפסח איננו אומרים (כ"ד מרן ראש הישיבה שליט"א) וגם ידוע שמרן ראש הישיבה שליט"א מורה ובא שגם לומדי קבלה לא יכוונו כוונות בפועל ואכמ"ל
תודה. לענין :"וגם ידוע שמרן ראש הישיבה שליט"א מורה ובא שגם לומדי קבלה לא יכוונו כוונות בפועל" האם כבודו יכול לפרט לי יותר בנושא הזה? כי אני מאוד מופתע מדברים אלא, וזה ממש חידוש. למה הוא פוסק ככה? האם ז"א שהרב ברדא לא מכוון? והרי בתוניסיה היו מקובלים שהיו עושים קפיצת הדרך כל שישי ללמוד עם הרש"ש!(עובדא שהיו מכוונים ועוד יותר). על מה מתבססת דעתו של הראש ישיבה?(כוונתי להבין לעומק את שיטתו) והאם ספרים ומאמרים שאפשר להפנות אותי?
מרן שליט"א פוסק כן ע"פ הר"ש מקינון (אחד מהראשונים) שאחר שלמד קבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק הזה שהוא ריכוז פשוט במה שאנחנו מבקשים מה'. והאריך בזה מרן שליט"א באו"ת בשנים האחרונות. וידוע שכל טעות בכוונות התפילה היא סכנת נפשות וקיצוץ בנטיעות וע"ע מה שנכתב שםבשם מרן בכתר מלוכה 4עמוד 48 ואכמ"ל
1: רבי שמשון מקינון היה לפני האר"י והרש"ש, לכן אנחנו לא יכולים ללמוד ממנו, מכמה סיבות. (שחכמת הקבלה לא הייתה שלמה בזמנו, ולא היה מישהו כמו האר"י שאפשר לסמוך עליו בנושא הזה, וכו') ועובדה שהאר"י נתן כוונות וציווה למי שיכול שיכוון! לכן, אין ללמוד לכאורה ממעשה הר"ש מקינון. 2: איזה או"ת בדיוק? 3: הסכנה היא דווקא למכוון כוונות באופן תמידי. אבל המכוון מידי פעם וגם ע"י תנאי שזה לא יחייבו לכוון תמיד. בזה לא שכיח סכנה מכוון שיכול להכין את עצמו. (וזה גם כן מה שכתוב בכתר מלוכה 4 עמוד 48 עם רבי רפאל ג'אמי, שלא היה תמיד מכוון אלא רק ימים מסויימים.) 4: ולגבי היחודים?
עיין באו"ת תש"ן סימן קכ"ט,ף ובאו"ת אד"א תשע"א סימן ס"ו בסופו.
וביעקר הענין יש עוד סיבה והיא חוסר העיון וההבנה הבהירה והאריך בזה מו"ר שליט"א תש"ן, וע"ע באימ"צ ח"ג (כרך ד') עמוד י"ח ואם ללמד אפשר כשיתמלאו התנאים הנדרשים, לכוון צריך עוד הרבה תנאים, וע"ע בספר עולמו של צדיק על הש"ס מוצפי (פ"ו בסוד המכוונים בירושלים עמוד 67) וד"י בזה
יש כאן דין נ”ט בר נ”ט בשעת בישול שנחלקו בו האחרונים, עיין בהוראה ברורה (יו”ד סי’ צ”ה סק”ח) שמעיקר הדין יש להקל, ושכ”פ מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם (ח”ז עמ’ פ’). בפרט שכאן זה עובר לסיר ולא עובר ישר אל האוכל, ובזה אפשר שגם המחמירים יודו להקל. [ומלבד זה באופן שרק אחד רותח בחום של יד סולדת אפשר שאינו בגדר שעת בישול].
בכל לוח שנה יש זמן ברכות ק”ש, ואם עבר זמן זה יש לומר את ברכות ק”ש בלא שם ומלכות.
וכל זמן שלא עבר חצות (ג”ז מופיע בלוח) יש להתפלל שחרית, אך אם עבר חצות, יש לחכות לזמן מנחה, ולהתפלל מנחה פעמיים.
לגבי השעה 11, ברכות ק”ש בלא שם ומלכות, ותפלת שחרית יש להתפלל.
כריעה זו הובאה בבן איש חי (ש”א פ’ כי תשא אות י’) בשם חסד לאלפים ומהר”א מני, וכתב שאין לזה טעם לפי הסוד. ע”ש. ונראה בפשטות שהטעם הוא זכר לשכותי כפי שהיה למשה רבנו בשעה שעבר הקב”ה. ולפ”ז אין לחלק בין יחיד לציבור.
ואף אם אין טעם זה נכון, ודאי שאין איסור לשחות ביחיד.
ע”פ הכלל שהזכרתם שאותיות דומות הראשונה בשוא נע. כלל זה התחדש ע”י ר’ אליהו בחור זצ”ל, ולא התקבל בכל תפוצות ישראל, כמו שכתב בקונטרס כללי הקריאה (עמ’ 48), אך רובם נהגו בכלל זה, וע”פ זה נכתב תיקון קוראים איש מצליח.
א. טעם תחתון (בטעם עליון משתמשים רק בקריאת התורה).
ב. אצל הספרדים קוראים בטעם עליון גם בפרשת השבוע ולא רק בחג השבועות, א”כ טעם עליון בפרשת ואתחנן הוא לקריאת התורה. אצל האשכנזים איני יודע אם קוראים בטעם עליון, ואם יש להם בכלל טעם עליון לפרשת ואתחנן.
ג. 1. בספר אוצר כל מנהגי ישורון סי’ מ”ז אות ג’ הביא טעם לזה מספר מטה אהרן כיון שגם תורה וגם דרך ארץ טעונים חיזוק כמבואר במסכת ברכות (דף ל”ב ע”ב), וקי”ל יפה תורה עם דרך ארץ, לכן אומרים פעמיים חזק. ע”ש. ולי נראה טעם פשוט יותר כי ביהושע (פרק א’) בתחילה אמר לו חזק ואמץ על הנחלת הארץ, ואח”כ אמר לו חזק ואמץ “מאוד” על התורה, לכן אומרים פעמיים.
2. נראה שהוא מהפסוק ההוא, אבל שם הוא באמצע משפט לכן הוא בפתח, וכאן הוא בסוף המשפט לכן צריך לאומרו בצירי.
דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.
על כן שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.
וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).
פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).
מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.
1. מקור מנהג זה הוא בשבחי מרן ה”איש מצליח” סוף פרק א’ (נדפסו בשו”ת איש מצליח חלק יו”ד בסוף) שכן נהג אביו החסיד ר’ רפאל מאזוז זצ”ל, ושכן מנהג ג’רבא. ושם ביאר שמנשקים את שניהם מכיון שזה עולם הבריאה שבאצילות, משא”כ ביוצר אור ששם זה רק בריאה, ולפני שמונה עשרה שהוא רק באצילות. עיין שם.
2. כנראה ע”פ הבא”ח (ש”א פרשת כי תשא אות א’) שינשק קודם שמתחיל תפילת העמידה, אבל בעמידה עצמה אין למשמש כי צריכות להיות ידיו כפותות זו על זו כעבדא קמיה מריה. עיין שם.
סידור תפילת החודש (ומקורו מליוורנו) הוא הסידור שהיה נפוץ בכל צפון אפריקה כידוע. מכל מקום היום נהגו רוב ככל הספרדים להתפלל בנוסח המקובל כיום, וכן נהג מרן ראש הישיבה שליט”א.
לגבי ההלכות, אין זה קשור למנהגים, כאן בארץ אנו עושים כדעת מרן. אמנם מנהגים שאינם נגד ההלכה, ראוי וכדאי לעשות אותם. (ובימינו יש את קיצור שולחן ערוך שיצא לאור ע”י הישיבה ובו מובאים ההלכות המעשיות בדורנו עם הזכרת מנהגינו, ע”פ דעת מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, הגאון רבי משה לוי זצ”ל, ויבדל לחיים טובים מרן ראש הישיבה שליט”א. ניתן להשיג בחנות הישיבה וכאן באתר)
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.