יש מדרש, (איני זוכר כרגע את מקורו, וגם איני זוכר את לשונו המדויקת, ואני מצטט מן הזיכרון) שכאשר אדם הולך לבית עולמו - הממון שלו מלווה אותו רק בביתו, הילדים שלו מלווים אותו עד קברו, והתורה שלו מלווה אותו גם לאחר הקבורה. ורציתי לשאול מדוע המדרש אומר שהילדים של האדם מלווים אותו רק עד הקבורה, ולא לאחריה, הרי כל התורה והמעשים הטובים שהבן עושה לעילוי נשמת אביו - מצילים את אביו מהדינים שלאחר המוות, ומזכים אותו בשכר טוב לאחר המוות, ואם כן - הילדים של האדם מלווים אותו לא רק עד הקבר, אלא אף לאחר מיכן?