הכלל הנ"ל אינו ברור כל כך. ומצינו כמה פעמים דגש במ"ם לאחר ה"א הידיעה, למשל: ויקרא י"ד ב' הַמְּצֹרָע, ובמלכים (ב', ט' י"א) הַמְּשֻׁגָּע. ויש בזה אריכות בספרי המדקדקים. על כל פנים דעת מרן ראש הישיבה שליט"א, דכיון דאיכא הכי ואיכא הכי, לכן מלה שמצאנו לה חבר בתנ"ך שבאה במ"ם רפויה לאחר ה"א הידיעה נשאיר אותה בתפילה רפויה, כמו "המלמד תורה לעמו ישראל" שנמצא בתהלים (קמ"ד א') "המלמד ידי לקרב" וגו', ומה שלא – לא. וכן עוד שנים כיו"ב.