כיון שבדרך כלל לא מתקנים ברכה על "דיבור" רק על "מעשה", כמו שאין מברכים לקרוא ק"ש. או אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך ברכת המזון. והעומר קצת יוצא דופן, משום שהברכה היא על מעשה הספירה שעיקרה היה על מעשה של הקרבת העומר שאז הברכה היתה דאורייתא.