פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
מהו הכלל שלפיו יש לומר שוא נע במלים ארמיות, גם בפעלים וגם בשמות עצם? למשל (לפי סידור "איש מצליח"): שוא נע: כוכביא, לאשתמודעא, היכלא, תפסין. שוא נח:עלמין, קימי ("באילין קימי כל רזי דמהימנותא"), נבעין, פסקין.
אין בזה כלל, רק במילים שהדפוסים השונים הדפיסו אותם בפתח עַלמין נַבועין פַסקין, מובן שהמסורת בשוא נח.