לגבי תפילה (בפרט תפילת הלחש) וכן ברכות, אדם שהכוונה שלו במלים מסוימות אורכת זמן (יותר מ-3 שניות), מהי הדרך הנכונה: 1) שיאמר את המילה כפי הדקדוק, ללא נגינה בסוף המילה, עד לסיום הכוונה. 2) שינגן בסוף המילה עד לסיום בכוונה. אם הדרך השניה היא הנכונה, אשמח אם כבוד הרב יוכל לפרט איך הדבר יכול לעלות בקנה אחד עם העובדה שאין להאריך בתנועה קטנה, לדוג': במלים "נשמת כל-חי" ישנן מספר כוונות כפי שמצוין גם ב"איש מצליח", והנה כל אחת משלוש מלים אלה מסתיימת בתנועה קטנה (וכן הנון של נשמת מנוקדת תנועה קטנה), והמאריך בהן תוך כדי הכוונה הופך את התנועה הקטנה לגדולה. אשמח מאוד אם כבוד הרב יוכל להפנות אותנו למקורות של תשובתו וכן אם יוכל לציין כיצד חכמי הקבלה נהגו בענין.