יש לי בעיה גדולה עם לימוד התורה שלי ואשמח לשמוע מה דעת הרב בעניין, כי אף רב ששאלתי לא הצליח לפתור לי אותה. כשאני לומד גמרא או כל מיני כתבי קודש אחרים שעוסקים בעניינים צנועים, נגרם לי פשוט באופן טבעי קישוי ואני לא יכול לברוח מזה. הבעיה היא שבכל ספר שאלמד אתקל בעניינים האלו, ואם אני רוצה להמשיך ללמוד תורה (ובמיוחד גמרא) אני חייב להתקל בדברים האלו. אם בכל פעם שאתקל במשהו כזה אדלג עליו, לא אוכל להשלים שום לימוד או ספר כמו שצריך, ובוודאי שגם המורל ללמוד ירד משמעותית, ממש קרעים קרעים.
לפי מה שהבנתי זה קורה לי כי אני מאוד רגשי ועם חוש דמיון מפותח, כי בחורים אחרים ששאלתי אותם אמרו לי שאצלם אין את זה. חשבתי לעצמי על שני כיווני היתר שאולי יש בדבר: א. אין זה מקשה עצמו "לדעת" כי זה בא לבד, ואין מה לעשות, ההרהורים האלה הם "פסיק רישיה" שאיני יכול לשלוט עליהם! (אולי זה בגדר הנאה הבאה לאדם בעל כורחו!). ב. כמעט אף פעם (ואולי אף פעם) הלימוד הזה לא גורם לי לקרי לילה, אדרבה, זה נותן לי בטחון עצמי ו"מרגיע" אותי. ג. אבקש את הרב המשיב להתייחס בעיון ובכבוד לשאלה ולא לדחות אותי בקש כמו "תתחתן", אלא להתייחס בכבוד לטיעונים שהעלתי.