הגיית הפסוק “דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת”
כ-A עיין מנחת שי קהלת י”ב י”א.
מאת: פלוני | תאריך: ח׳ במרחשוון ה׳תשפ״א – אוקטובר 26, 2020
הרי"ש בפסוק שהזכיר השואל הוא דגש חזק ע"פ המסורה. ההבדל בין רי"ש רפה לדגושה או רפה נשכח כדכתב הרב המשיב שליט"א אבל עכ"פ הכלל מתי כך או כך נזכר בלחה"ב עמ' רה(בנד"מ) ציין למכלול ולמהלך שכתבו כללים שונים בזה. ובמכלול וגם בספר דקדוקי הטעמים המיוחס לבן אשר נכתב שהכלל בזה שיבוא רפי כאשר יסמך ריש לאותיות זדטלנסצ"ת(וסמך לדעת דקדוקי הטעמים הכוונה גם שין שמאלית כנראה מדוגמאת ישראל) וזה כאשר יבואו לפני הריש בשוא פשוט, וכן אשר יבואו אחרי הריש והאות ריש תהיה בשוא פשוט. ושאר הריש שבמקרא דגוש כולו[הכוונה דגש קל וכאמור] ע"ש. ובמהלך כתב בג"ד כפר"ת רפות ודגושות והוסיף שבג"ד כפ"ת סמוכות לאהו"י נחות, רפות. ונראה ממנו שדיני הדגש הקל בריש שוה לשאר בג"ד כפ"ת לבד מאחרי אהו"י שהרי' תישאר דגושה.
הערתך נכונה שהדגש המופיע אצלנו לעיתים הוא דגש חזק ולא קל. [והרב העונה שליט"א לא הדגיש זאת]. ויישר כחעל הכללים של הדגש הקל בר', רק שהרב העונה שליט"א לא האריך בזה כי אין נפק"מ בזמנינו.