ראיתי בהגדת איש מצליח בסגולה של ערב פסח של ר׳ שמשון מאסטרופולי זיע״א, שהגיהו מלת "בראשית" שתהיה חוזרת למשפט הקודם לה. ולא בראשית חסר וכו׳, אלא תקא בראשית. ופירושו שתק"א רמוז בראשי תבות של המכות. ולפי הנראה שתיקנו כן משום שלא מובן מה זאת אומרת בראשית חסר. אבל לעניות דעתי נראה לי שהגירסא הנכונה היא בראשית חסר וכו׳, ופירושו - בראשית הענין!
ועתה אבוא לפרש מלתי: הרי בתחילה כתב רבינו האר״י ששלשת אלפים ומאתים שמונים מלאכי חבלה הכו את פרעה במצרים, ואחרי זה כתב שהם ממונים על ג׳ רקיעים ועליהם השר וכו׳ ועליהם ועל כלם השר הנקרא תק"א. ואחרי זה כתב חסר מן השלישי וכו׳. הרי מה שכתב חסר מן השלישי וכו׳, חוזר על תחילת הענין של אגר״ף, ועל זה כתב בראשית חסר מן השלישי. ומשום שהפסיק בענין, כתב בראשית, שפירושו - בראשית הענין שהזכיר אגר״ף, חסר מן השלישי וכו׳. כנלע״ד.
ולפי מה שהגיהו באיש מצליח יש כמה קושיות על זה: חדא, הלשון מגומגם . ב׳. לא ראינו שבשאר השמות כמו שר"ע תמו"ך שהאר"י ז״ל רמז איפה רמוז השם, ולמה דווקא כאן כתב שהשם תק"א רמוז בראשי תבות. ג׳. שבכל ההגדות בפירוש ר׳ שמשון על האר״י כתוב, והיינו מה שכתב האר״י בראשית חסר מן השלישי וכו׳, ומשמע שבראשית חוזר על המשפט שאחריו. וקשה לומר שזה טעות סופר! ובפרט מה שראיתי בספר ליקוטי שושנים נוסח אחר לסגולה זו ושם כתוב בזה הלשון: והיינו מ״ש האר״י ז״ל בראשית וכו׳ ככתוב. עכ״ל. הנה עיניך רואות שבראשית זו תחילת המאמר של חסר מן השלישי וכו׳. ד׳. אם בראשית חוזרת לענין שלפניה, א״כ מה שכתוב חסר מן השלישי כאן משולל הבנה כי זה חוזר על תחילת הענין ומה מקומו פה? ואיך יאמר דבר על תחילת הענין אחרי שהפסיק בענין בלי לומר שזה חוזר על תחילת הענין?
ולפי מה שפירשתי בס״ד נראה לעניות דעתי כפתור ופרח. והכל על מקומו יבוא בשלום. ואמרתי את זה לתלמידי חכמים וקילסוהו רבנן. וה׳ יאיר עינינו בתורתו.