לענין שמיעת קול אשה ברדיו או דיסק, היקל מרן הרב עובדיה נר"ו (בשו"ת יביע אומר חלק א' סימן ו'), ובלבד שלא ראה אותה אף בתמונה. כמובן שאין חילוק בזה בין תמונה של צעירה או זקנה. ומסתבר שאין לחלק בין זוכר או לא.
אם ראה אותה בתמונה, ומתה, נסתפק שם, ולא הכריע. ולמעשה המיקל יש לו על מה לסמוך [כיון שביביע אומר חלק ט' (סימן קח אות מג) חזר לצדד להקל בראיה על ידי תמונה. ע"ש. ואחר שמתה מיהא יש לסמוך על זה].
בשדי חמד (חלק ה' עמוד 282, מערכת ק' אות מג) אמנם הובאה דעה שאם אין כאן הרהור ואינו מתכוין לשמיעה (רק שומע ששרה להרדים את התינוק וכיוצא בזה) מותר. אך הוא עצמו סיים שנכון להחמיר. לא בדקתי מה דעת שאר הפוסקים, אבל למעשה נראה שאין לסמוך על זה אלא דרך הרדיו וכיוצא בזה.
שירי ערבים, כשאינו מבין את השפה – מותר, אך לא רצוי.
אחרי כל הקולות בנושא, יש לזכור שבכלל כל שמיעת שירים מלווים בכלי זמר, נאסרה בדורות שאחרי החרבן (עיין שלחן ערוך סימן תק"ס), אלא שנהגו להקל ברדיו וכיוצא בזה. ואם נוסיף לכאן את הבעיה של קול באשה – ודאי שמן הראוי שלא להזדקק להיתרים שנאמרו כאן, רק מי שבאמת זקוק להם.