מנהג זה הוא היפך הדין, ולדעת מרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תרצ”ו סעיף ו’, ויורה דעה סימן ת”א סעיף ז’) אבל בכל שנת האבל חייב במשלוח מנות. וכן כתבו בפשיטות גדולי רבני ג’רבא בספריהם, מר זקני מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל בספרו תקפו של נס (הלכות משלוח מנות סעיף ט’), והגאון רבי בוגיד סעדון זצ”ל בספר מגיד חדשות חלק ח’ (עמוד ש”מ סעיף ס”א), ועוד רבים.
והגאון רבי מרדכי אמייס הכהן זצ”ל בשו”ת גדולת מרדכי חלק ב’ (יורה דעה סימן כ”א), כתב בפירוש נגד מנהג זה שנהגו בו חלק מהקהל, שהוא היפך הדין. ע”ש. והגאון רבי שושן הכהן זצ”ל בספר גאולי כהונה (מערכת פ’ אות ט’) כתב שיתכן שנוסד על ידי נשים מחוסר ידיעה, או שבתחילה היה המנהג ששולח רק לאחד, וברוב הימים הורגלו לומר שהאבל אינו שולח. ע”ש.
על כן אין לחוש למנהג זה, ובפרט בארץ ישראל אתריה דמרן, שבודאי יש לנהוג כמו שכתב בשלחן ערוך. וכבר הרחבנו בזה בס”ד בשו”ת ויען הכן חלק א’ (סימן ס”ד), והבאתי מגדולי חכרמי ג’רבא ותונס שכתבו לנהוג בזה כדברי מרן.