1. לא התירו שבות דשבות אלא לצורך מצוה גמורה כגון יין לקידוש ולחם משנה ותבשיל חם של סעודת שבת, אבל שאר עונג שבת אסור. כן כתב במשנה ברורה (סימן שכה סעיף קטן ס, סב) וכף החיים (שם אות קיח) בשם מרן באבקת רוכל (סימן כט).
2. לצורך מצות כיבוד הורים נראה שאין להקל, שראוי שימחלו על כבודם שלא יצטרכו לחלל שבת עבורם. וכן יש ללמוד מתשובת מרן באבקת רוכל שם שלא היקל גם לצורך אורחים.
3. אין להתיר שבות דשבות אם היה יכול להמנע מחילול שבת מערב שבת (כגון להכין צרכי שבת מבעוד יום), וכמו שכתב במשנה ברורה (סימן רמד) בשער הציון (אות לה) והובאו דבריו באור תורה (אייר התשע"ג סימן פ"ב). ע"ש.
4. סעודת מילה וסעודת חתן נחשבים סעודת מצוה, ואם לא יוכל לקיים את המצוה אלא א"כ יחללו שבת על ידי שבות דשבות, אפשר להקל.