הגמרא במסכת בבא בתרא (דף נ"ז ע"ב) אומרת: הפסוק בישעיה (לג, טו) משבח את הצדיק "עוצם עיניו מראות ברע" ומפרש רבי חייא בר אבא – זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.
שואלת הגמרא: במה הפסוק מדבר, א. אפשרות ראשונה, יש דרך אחרת שאין שם נשים והוא הולך בדרך זו שנשים עומדות שם ומכבסות בגדים, ועוצם עיניו שלא להסתכל בהם, אם כן רשע הוא וכיצד הפסוק משבחו? ומפרש רש"י: רשע הוא, ואף על פי שעוצם עיניו, שלא היה לו להתקרב אלא להרחיק מן העבירה, דקיימא לן הרחק מן הכיעור. עד כאן לשון רש"י. ב. אפשרות שניה, שאין דרך אחרת. אם כן קשה שאנוס הוא אם מסתכל דרך הליכתו?
הגמרא משיבה שאכן מדובר באפשרת השניה שאין דרך אחרת והוא אנוס לעבור משם, ואף על פי כן מחויב הוא להטות עיניו לצד אחר. עד כאן.
נמצינו למדים, באוטובוס כיון שאין אפשרת אחרת מותר לו לשבת רק שהוא מחוייב להטות עיניו לצד אחר, אבל באולם שאין הכרח לשבת שם במעורב אפילו אם הוא מטה עיניו לצד אחר – נקרא רשע.
זו היא ההלכה הפשוטה. ואולם יש להוסיף מצד המציאות – שבאולם שוהים זמן מרובה, ומלובשים יפה, והאוירה נעימה, וקשה שימלט אדם מראיה אסורה הרבה יותר מאוטובוס.