כתוב בקיצור שלחן ערוך - ילקוט יוסף (הלכות אבילות סימן ל, על סימן שעו בשלחן ערוך): מנהג כמה מעדות המזרח, שמי שנפטר בלי בנים ובנות מקדישים לזכרו ספר תורה לבית הכנסת, מעזבון המנוח, ויש המקדישים ספר תורה מחייהם כשלא זכו לבנים. ומנהג יפה הוא.
ומכל מקום המבקש להנציח שם הוריו או קרוביו ולעשות מצוה גדולה לעילוי נשמתם, ראוי ליעץ לו ולהשיאו עצה ההוגנת לו ולהם, לתרום להוצאת ספר בהלכה שנתחבר על ידי תלמיד חכם שהגיע להוראה, או ספר בהלכה מכתב יד של הקדמונים, לזכות את הרבים בהונו, והוא עדיף מקניית ספר תורה על מנת להניחו בבית כנסת, שאין להקב''ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וכיון דברא מזכה אבא ראוי להדפיס הספר לזכות בו את הרבים, ויהיה זה לעילוי נשמת הוריו. עד כאן לשונו. ע"ש מקורו.
האם אין ללמוד מזה, שעדיף לקנות ספרי קודש לישיבות וכוללים, מאשר לכתוב ספר תורה (מה גם שברוב בתי הכנסת יש 6-8 ספרים, וקוראים בכל ספר פעם פעם בחודשיים לערך).