תודה רבה על התשובה.
כעת שו"ת איש מצליח הנדפס מחדש אין מצוי אתי, בלי נדר אעיין בו כשיתאפשר לי. אמנם מה שכתב בשם כף החיים פלאג'י, חיפשתי שם ולא מצאתיו, לא בסימן ל"ב אות ח"י וגם לא בהלכות קדיש (סימן יג). אולי היתה טעות בציון המקור?
המקור המדויק בשאלתי הנ"ל בפסקי תשובות, הוא באורח חיים (סי'מן נה, אות א, הערה 5).
אמנם בינתיים גם אני ניסיתי לברר את הענין, וראיתי שמקור הדין בנודע ביהודה קמא (אבן העזר סימן נו) שצידד לומר שמנין עשרה אינו לעיכובא, וגם הוא בעצמו פקפק בזה, ובשבט הלוי חלק ד' (חאו"ח סי' ז) וחלק ח' (סימן רעט) וחלק י' (סימן יז) חלק עליו, ומשום מה מהפסקי תשובות משמע שחשב לתרץ שהנודע ביהודה איירי בדיעבד והשבט הלוי אוסר רק לכתחילה, ואין לזה כל הבנה.
ושוב בחפשי מצאתי למופת הדור הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר חלק ב' (אבן העזר סימן ו אות ז) וחלק ז' (אורח חיים סימן כ אות ג) שדן בזה ודחה גם הוא את חידוש הנוב"י מכח הרז"ה ועוד ראשונים, והביא רשימה של פוסקים שחלקו גם הם עליו.
[אמנם בשו"ת שבט הלוי חלק י' (הנ"ל) כתב שאם התחילו חזרת הש"ץ ולפני קדושה נתנו דעתם שחסר מניין, צריך לחזור לראש, והסתפק אם היה תשעה וקטן. ע"ש. לכאורה לפי חידוש הגרע"י זצ"ל שבמקרה כזה לא אומרים סב"ל מכיון שהספק הוא משני הצדדים, לכן יש לחזור. אמנם נראה לי ברור שאם הש"ץ התנה שאם לא ייחשב חזרה יעלה לתפלת נדבה, שאין צריך לחזור לכל הפחות בימות החול].