ראיתי בחזון עובדיה - חנוכה (וכן כתב בקיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף) שמי שהדליק נרות חנוכה בבית הכנסת – ביום הראשון, ובירך שלוש ברכות, כשבא לביתו: אם גר לבדו - יברך רק "להדליק", כיון שיש אומרים שבברכות "שהחיינו" ו"שעשה נסים", יצא ידי חובה אפילו אמרם בשוק, ואפילו שיש חולקים – אמרינן ספק ברכות להקל, אבל אם מדליק לבני ביתו – מברך את כל הברכות להוציאם. עד כאן.
וקשה לי בתרתי: שבחזון עובדיה - ברכות (עמוד שנ"ה), הביא שנחלקו הפוסקים האם אמרינן בברכות השבח – אע"פ שיצא מוציא, והסיק שלא יכול לברך לאחר אם כבר יצא – שספק ברכות להקל. וא"כ איך כאן כתב שיברך לבני ביתו בברכות אלו שהם ברכות השבח? [וחשבתי שאולי אפשר לומר שכיון שניתקנו עם מצות ההדלקה, חשיבי כברכת המצוות – וכמו שכתב מרן כן לגבי ברכת יין של הקידוש –שנחשבת כברכת המצוות. אמנם י"ל דשאני הכא שיכול לברך ברכות אלו תוך חצי שעה מההדלקה – מה שא"כ בברכת היין, מה דעת כבוד תורתו על יישוב זה?]
אלא שעל כל פנים קשה לי, שידוע שלדעת מרן לא אמרינן אע"פ שיצא מוציא - אם בקי לברך. ואע"פ שהרב פרי חדש ומשנה ברורה מקילים, מ"מ היה לנו לחוש לכתחילה לדעת מרן? וכדמשמע מהילקוט יוסף – שכתב שאם עשה הבדלה לרבים בבית הכנסת, יכול לחזור ולעשות הבדלה לבני ביתו – ש"שעת הדחק כדיעבד דמי" – וקשה לנשים לשתות יין וכו' (ראה בקיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף סימן רצ"ו סימן ט"ו – בהערה שם), וכאן לכאורה אין שום שעת הדחק אם האשה תברך בעצמה?