כתב המנחת שי בפרשת וילך (לא, כא): וְ֠הָיָה - אין ביו"ד תלשא. וְ֠עָֽנְתָה - אין בתי"ו תלשא. מה כוונתו?
פירוש: ואם כן יש תלשא ביוד/בתיו - מה בכך הרי מילים אלו מלרע. (ולא שייך בהם נסוג אחור כי הם בטעם מפסיק וגם רחוק טעמם מטעם המילה הבאה לאחריהן). וגם לא יתכן שרוצה להבחין בין תלשא ימנית לשמאלית שבכל מקרה אין מקומם שם אלא בתחילה או בסוף המילה. ואם ר"ל שהם מלרע למרות שאין תלשא שניה ביוד/בתיו הול"ל בפשטות שהם מלרע?