מעיקר הדין נראה שמותר, כי אין כאן נגיעה של חיבה, ואין בזה איסור תורה. ואף שחז"ל אסרו כל נגיעה, אף שאינה של חיבה, מכל מקום כאן שהיא לצורך רפואה, ואינה נגיעה בידים ממש, רק על ידי כפפות, אין לאסור. ועיין במה שכתב מרן הבית יוסף ביורה דעה (סוף סימן קצ"ה) ובאחרונים שם, ובטהרת הבית חלק ב' (סוף פרק י"ב), ובשו"ת תפלה למשה חלק ה' (סימן ט"ל), ומשם בארה.
ומכל מקום הני מילי כשאין חשש שיבוא לידי הרהור עבירה ח"ו, אבל אם יודע בעצמו שדבר כזה שאשה מטפלת בו יכול להביאו לידי הרהור, וכל שכן בזמן הזה שאפשר שהאשה אינה לבושה בצניעות, ואולי מדברת עמו דיבורים יתירים וכיוצא, ממה שמצוי במקומות אלה. ובפרט שאין בזה רפואה ממש, רק טיפול בעלמא, ויש לו רופא איש, רק שעולה קצת כסף.
לכן נראה לעניות דעתי שראוי לאיש ירא שמים שיחמיר על עצמו, וילך לרופא איש דוקא. וה' שהוא מקור הברכה, בודאי יחזיר לו בכפל כפליים, ויתן לו אושר ועושר וכל טוב, ויהיה זה לתיקון כל העוונות, בפרט בימים קדושים אלו (ימי השובבי"ם).