כבר כ- 7 שנים בערך שאני מכהן כשליח הציבור הקבוע בתפילת שחרית שבימי החול (למעט שבתות), ואף לפרקים כשליח ציבור עראי בשאר התפילות, מנחה וערבית. המניין מורכב בעיקר מבעלי בתים ואנשי עבודה, ולא היה מישהו שייקח על עצמו את המטלה להיות השליח הציבור הקבוע בתפילות השחרית, ובכל יום היו לוחצים עלי מחדש, לעלות ולהיות שליח ציבור (בעיקר בשחרית), וכיוון שראיתי שכאשר אני מסרב לעלות אז אף אחד לא עולה ומתעכבת התפילה, לכן קיבלתי על עצמי שעם כל הטרחה והקושי שבדבר אעלה ואשמש כשליח ציבור.
וברצוני לציין כי איני חזן מקצועי כלל, ואיני בקי בהלכות שליח ציבור ותפילה, ואף איני בקי בטעמי המקרא (תורה, נביאים וכתובים) ואיני בקי בניגונים וכדומה, רק כיוון שאין מי שיעלה שליח ציבור לכן אני עולה, אע"פ שלא הוכשרתי לכך.
אך לאחרונה, התחלתי להרגיש מין הרגשת ליאות שמכבידה עלי מעט מלהמשיך ולשמש בתפקיד הנ"ל, וכבר ניכרים בי אותות הטרחה והקושי שכרוכים בתפקיד זה (כגון: בקול, ובריכוז בתפילה וכדומה).
ועוד, שכבר קצת יותר מכשנה שאני לומד עם חברותא הלכות תפילה ושליח ציבור, ואף למדתי את טעמי המקרא כראוי, ואף עליתי לקרוא בתורה כמה פעמים, וגם אנו לומדים דקדוק האותיות, נקודות וטעמים בקריאת התפילה והפסוקים, והשיפור בתפילותיי ניכר מאד בקריאת התפילה והפסוקים ובידיעת המנהגים וההלכות וכדומה, ואי"ה אנו נמשיך עוד ללמוד ולהתקדם ועוד היד נטויה.
1. האם
מותר לי כעת (לאחר שלמדתי והשתפרתי בהנ"ל) לבקש שכר בעבור היותי שליח ציבור? והאם זה בכלל
ראוי שאחרי 7 שנים שלא נטלתי שכר, פתאום לבוא ולבקש מעתה שכר?
2. ואם-כן אז מהו הסכום שמומלץ לבקש?
3. האם כל ה-7 שנים נחשבים לי כנדר, וכעת אצטרך לעשות התרת נדרים אם ברצוני לבקש שכר?
4. עלי לציין כי אני אדם בשנות החמישים לחיי, עובד ומתפרנס ממקצועי כקצב, ואיני ממש זקוק לכסף, וכל ההכנסות מתפקיד זה בוודאי ישמשו בעבור דברי מצוה.