כתוב בשלחן ערוך (סימן שטו סעיף יב): הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה, לְפִיכָךְ אִם הִיא פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה, תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אָסוּר. עד כאן.
ולא הבנתי, הרי מסתמא לא משתמש באויר שתחת הפרוכת, שהרי היא עשויה כמחיצה, ואפילו אם בטעות הוא יטה אותה לרוחב לכמה שניות, הרי צריך להיות מותר - וכמו הדין של סֵפֶר אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד עַל גַּבֵּיהֶן בסעיף ז.
ועוד שאפילו אם נאמר שיש מתחתיה דברים, הרי מבואר בסעיף ג', שכשהאוהל לא בא להגן (מגשם או שמש וכדומה) -אלא שמשתמש תחתיו, כגון שמניח שם חפצים - רק כשעושה את המחיצות בשבת אסור, (וראה במשנה ברורה שיש מחמירים במיטה שגם בשני מחיצות אסור), וכאן יש רק מחיצה אחת - דהיינו שאר הפרוכת הפרוסה מהצד - ולמה אסר מרן?