פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
בדרך כלל כשיש שני אותיות דומות והראשונה מהם בשווא אז השווא נע. דוגמא: קלְלת, הנְני, יברכְך.אבל, ראיתי בסידור איש מצליח בשיר השירים, המילה "שרְרך" השווא נח. ואני שואל מדוע השווא לא יהיה נע כפי הכלל של אותיות הדומות ?
כלל זה אינו מוסכם, כי הרד”ק והקדמונים אינם מודים לו. ומכל מקום יש לו יוצאי דופן מוכרחים כגון שררך וחָנְנֵנִי (תהילים ט’ י”ד), כי אם יהיה השוא נע, יהפוך הקמץ לקמץ רחב.
וכן כאשר התיבה מליעיל כגון יִקְרָאֻנְנִי, יְשַחֲרֻנְנִי, יִמְצָאֻנְנִי (משלי א’, כ”ח), נִשְעֳנְנוּ (ברכת על הצדיקים), כי אם יהיה השוא נע, תהיה קריאת התיבה מלרע בהכרח.