מנהגים

אכן יש מנהג כזה אצל בני טריפולי עד היום, וכן אצל בני תונס היה מנהג קדמון כזה, עיין בספר למען ידעו דורותיכם פרק “שבת ואברהם זקן” סעיף י”ט. ושם העלה להלכה שראוי לבטל מנהג זה כאן בארץ שקבלנו הוראות מרן (אה”ע סי’ ס”ב ס”ה) שאין לברך אלא עם ברכת המזון. אם לא במושבים שכולם מטריפולי ששם יכולים להשאיר המנהג שהיה בחו”ל. וע”ע שם במכתבים בסוף הספר סי’ א’.

בספר למען ידעו דורותיכם מנהגי חודש אלול וראש השנה אות י”ד כתב שהיו מנהגים חלוקים בזה בג’רבא. וביאר שם בהערה שהמנהג המקורי היה לא לומר, וכאשר התפשטה דעת המקובלים לומר התחילו חלקם לומר. וכאן בארץ גם בבתי מדרשות שמקפידים על מנהגי ג’רבא כמו בית יעקב בנתיבות וצלאת אלחורי באשקלון אומרים, וכנראה הטעם כיון שגם בחו”ל היו מנהגים חלוקים בזה.

סידור תפילת החודש (ומקורו מליוורנו) הוא הסידור שהיה נפוץ בכל צפון אפריקה כידוע. מכל מקום היום נהגו רוב ככל הספרדים להתפלל בנוסח המקובל כיום, וכן נהג מרן ראש הישיבה שליט”א.
לגבי ההלכות, אין זה קשור למנהגים, כאן בארץ אנו עושים כדעת מרן. אמנם מנהגים שאינם נגד ההלכה, ראוי וכדאי לעשות אותם. (ובימינו יש את קיצור שולחן ערוך שיצא לאור ע”י הישיבה ובו מובאים ההלכות המעשיות בדורנו עם הזכרת מנהגינו, ע”פ דעת מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, הגאון רבי משה לוי זצ”ל, ויבדל לחיים טובים מרן ראש הישיבה שליט”א. ניתן להשיג בחנות הישיבה וכאן באתר)

כנראה הטעם הוא לחיזוק הדבר, כמו שכופלים ה’ מלך וכיו”ב.

נכון, אבל זה דוקא בחו”ל, אבל כאן בארץ שלא היה מנהג ברור מתחילה אי אפשר לומר כן, מלבד מקומות שהגיעו לשם רק יוצאי תונס ומרוקו וכיו”ב ששם מתחילה היה מנהג לברך.

מנהג ה”בסיסה” הוא מנהג יהודי ג’רבא לעשות אותו בליל ר”ח ניסן מערבים את הקמח של הבסיסה עם שמן במפתח ומבקשים מהקב”ה בקשות. אח”כ מערבים בה דבש או סוכר ואגוזים ושקדים וכיו”ב (כ”א לפי מנהגו) ואוכלים. הבסיסה היא מאכל חגיגי אצל יהודי ג’רבא ולכן ביום ר”ח ניסן שהוא ראש לכל החדשים, ויום הקמת המשכן ואותו היום נטל עשר עטרות, עושים שמחה.
כתבתי כאן בקיצור, תוכלו לראות הכל בהרחבה בספר למען ידעו דורותיכם ח”א עמ’ רי”ד.