הלכה יומית (רביעי) – א. באר שבע במלחמת המפרץ. ב. “גם זה יעבור”.

לפני שלושים ושתים שנה, בשנת תשנ”א, היתה השנה של “מלחמת המפרץ”, שסדאן חוסין ימח שמו רצה להשמיד להרוג ולאבד רח”ל. עד שבליל פסח תש”נ אמרתי: “והקב”ה מצילנו מידם”, אל תקרי מידם אלא “מסדאם”… וברוך ה’ תלו אותו ואת בניו על העץ, ולא נשאר ממנו זכר.

אבל באותם הימים היה פחד גדול מאד. בלילה מפחדים לישון בבני ברק, כי בתל אביב ירדו טילים. ואמרו שהמקום הפחות מסוכן זה באר שבע. אז הייתי ביום בישיבה, ובערב מחפש אוטובוס לבאר שבע. והאוטובוס מלא משא לעייפה, אין מקום בכלל. ויום אחד הייתי נתלה בעמודים של האוטובוס בשביל ליסוע, יש לי ברירה?! והנה הגיעה שבת, וחי חורי שיהיה בריא אמר לי: תעשה אצלנו שבת. יש לו בית שם, ואמר לי: אני מפנה אותו בשבילך.

והנה כל השנה כולה לא ירדו גשמים. ואותה השנה נשרפו כל הכתבים וכל הספרים של מושב ברכיה, מה לעשות? חוסר דעת, קצר חשמלי, מסכנים אומללים. היו להם ספרים כאלה מלאים הגהות של רבנים, והלכו לאיבוד הם והגהותיהם גם יחד, מה לעשות?! אז אמרו: השנה לא ירדו גשמים וגם נשרפו ספרים, ה’ ירחם.

והנה בליל ט”ו בשבט נדמה לי, בליל שבת פרשת בשלח, בבאר שבע בדרך כלל אין בה הרבה גשם, כי היא בנגב, “כי ארץ הנגב נתתני”, אבל אותו הלילה נפתחו השמים, והיה שפע של ברכות. למחרת הזמינו אותי להפטרה: “ה’ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים”. ומיד בא בלבי: “רעשה” גימטריא “באר שבע”. ארץ רעשה – מהטילים, גם שמים נטפו – היה גשם שבע שאי אפשר לתאר, והתמלאו כל הסכרים, התמלאו פה והתמלאו שם.

לכן שאדם ידע שהקב”ה מכה ומרפה, “כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפנה”. גם שאדם סובל, יחכה שזה יעבור. יש שיר יפה ששר אותו יובל טייב: “גם זה יעבור ידידי יעבור ידידי”. אם אתם מכירים אותו, תשירו אותו מדי פעם… “גם זה יעבור, גם זו לטובה”. נקווה תמיד שיהיה לנו רק טוב לכל ישראל.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉