חלוקת התפילה לשני אבלים
אין הדבר כדאי, כי יתכן ובפסיעות של סוף קדיש תתקבל הם נחשבים פסיעות של החזרה (עי’ בשו”ת יבי”א ח”ה או”ח סי’ ט)

אני מבין מדברי הרב שצריך מיהא שישה שלא יתחלפו באמצע הברכות, אבל אם כל התשעה מתחלפים, אזיי גרע מיצאו מקצתן. הלא כן? לפי מה שכתב לי כה"ר שנראה להקל שלא צריך אותם תשעה שיכוונו שלא גרע מיצאו מקצתן. לפי זה צריך שיהיו לפחות אותו רוב מניין שיכוון, נכון? והאם לפי זה כה"ר מודה שרוב מניין מיהא צריכים שיהיו אותם אנשים שיכוונו ויענו אמן?
המציאות היא שהעונים ברצינות – עונים בקביעות למשך כל החזרה ולכן בדרך כלל תמיד יהיו ששה עונים קבועים ומ"מ גם במקרה שהעונים הם מתחלפים – לענ"ד יש לדון להקל דסו"ס כאן עדיף מיצאו מקצתם (ומה שכתבתי בתשובה הקודמת לדמותו ליצאו מקצת זהו בהדרגה) אבל אין לי ראיה ברורה להקל, רק מסברא.
מאת: פלוני | תאריך: י׳ במרחשוון ה׳תשפ״א – אוקטובר 28, 2020
ראיתי באגרות משה ח"ד סי' יט או"ח, שכותב שמי שלא מכוון חשיב כאילו הוא יצא. ומשמע שכך הוא מבין את הדרישה.
צודק. ומ"מ אין פירושו של הדרישה מוסכם, ולדעת הרבה אחרונים גם אם מתחילת התפילה לא היו עשרה – אינו נחשב כללברכה לבטלה. ובודאי יש מקום לצרפם להקל בנדון שלנו להקל.