ברש"י על החומש פרשת בשלח (ט"ז כ"ח) "בהדי הוצא לקי כרבא" – ע"י הרשעים מתגנים הכשרים. עכ"ל. אם היה המורה בעל רוח הקודש היה אולי יודע מי הוא שהזיק וינסה לשכנעו להודות, וישלם מחיר הכובע באשר הוא כשעת הגזלה, שאם הוא משומש ושוה חצי מהמחיר של חדש, זה מה שצריך לשלם, אבל המורה עושה עונש הרתעה שיכול ע"י זה שיתברר האמת, או גם אם לא ירצו להגיד לפחות יוקיעו ביניהם את התלמידים המופרעים, ומבחינה חינוכית, אם זה לא בצורה קבועה יכול להיות שזה נכון. וכן מצאנו בענין עכן שמעל בחרם. ואמר הקב"ה ליהושע "חטא ישראל וגם עברו את בריתי…" (יהושע ז' יא).
לא, אפשר בהחלט להשתמש באפידורל, אם רוצים, [ואם אינם מעוניינים בו ובדעתם שיהיה להם זה לכפרת עוונות, הרי זה דומה לאדם שמתענה כדי שיתכפרו עוונותיו, ולכן כל עוד שזה נסבל, אפשר. ואם יותר מדאי, אין צריך להתאמץ יותר]. כמו שאדם לוקח תרופה בעת הצורך, והתורה נתנה רשות לרופא לרפאות. ולא כתבתי אלא גבי מניעת הריון, ששם מונעים מצוה ואינו דבר פשוט, ולכן אם הענין לא קשה כל כך ואפשר לגדלם, לא נכון לעשות טצדקי להפסיד זאת, ואם ברצון ה' להקל מעליהם, הוא ישתבח שמו יסדר הענין על הצד היותר טוב.
יש להתפלל לבורא עולם, ובד בבד לחפש רב או מכר שיוכל להשפיע על הבחור ולהסביר לו גודל האיסור, שאין זה רק חומרא אלא איסור חמור. וכל כהן שנושא אשה האסורה לו יש להחרימו שלא לשאת ולתת עמו (עיין שלחן ערוך אבן העזר סימן ו'), ואינו נושא את כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקחת בתורה ראשון (עיין שלחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף מ'). וגורם ח"ו לחלל את בניו מן הכהונה, ועוד צרות רבות בעולם הזה ובעולם הבא.
מקום שיש בו פריצות ודאי שיכול להזיק, אף בגיל קטן, וכל שכן בגיל חינוך, וכל מראה נרשם בלבו ומוחו של הרואה, וגם להסתכל על בת דודה ההולכת בפריצות יכול להזיק. אם כי איסור ממש בהליכה לשם אין. שאם נאסור זאת, אם כן יש לאסור אף הליכה ברחובות. אלא שעלינו להשתדל להגיע למינימום של חשיפה לפריצת וכיו"ב, דהיינו רק היכן דליכא דרכא אחרינא (עיין בבא בתרא דף נ"ז ע"ב).
ולכן יש להתבונן קודם מעשה, האם הנסיעה לשם מוכרחת לילד, והאם אין מקום כזה שאין בו פריצות. וכן היכן שהחליטו שהנסיעה לשם הכרחית, כדאי לנסוע דוקא בימים שאין שם כל כך פריצות, דהיינו בחודשים שעדיין קצת קר, או בימי בין הזמנים של הישיבות, שבימים אלה על פי רוב כל מקומות אף מתמלאים באנשים שומרי תו"מ יותר מאשר ההולכים בפריצות. והחכם עיניו בראשו.
א) אפשר שהלכו לפי סדר חומרתן, שאיסור נדה הוא החמור ביותר שהוא ב"כרת". והקל ביותר זה הדלקת הנר, שלמעשה זה נעשה לצרכנו, שנראה המאכל ולא נכשל, והוא הפחות חמור, שבדרך כלל לא יזלזלו בזה שהוא נעשה לצורכם.
ב) מובא בגמ' (שבת ל"א ע"ב): "אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם, על עסקי דם הזהרתי אתכם. ראשית קראתי אתכם, על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם (תאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם וייבטל שם ראשיתכם). ונשים נצטוו על כך כמו שאמרו במדרש רבה: היא כבתה חלתו של עולם, שעל ידה נטרד אדם הראשון. שנתרם כחלה, וכיבתה נרו של עולם, ושפכה את דמו, כלומר שגרמה לו מיתה, לפיכך נמסרו לה מצוות אלו. ע"ש. ולפי זה אפשר לתת טעם למה הוזכרו דוקא מצוות אלו. ולהתנהג בצניעות גם על הגבר מוטל. (עיין בקהתי על המשניות).
