שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17742 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

מרן הראשל"צ ביבי"א ח"ג (חאו"ח סימן ט' אות ה') כתב בסוף התשובה שם בסוגריים בזה הלשון: תפלה בכוונה מיושב, עדיף מתפלה מעומד בלי כוונה, כמ"ש המג"א סוף סימן צד. עכ"ל. ולכן בכה"ג שיש לאשה בעיות בכפות הרגליים והכאבים בעמידה מורידים לה הריכוז, עדיף לה להתפלל בישיבה בכוונה מלאה עד שירחם ה' ויחלפו הכאבים בעזרתו יתברך.

תמשיך הלאה ללמוד וללמד ש"ס ופוסקים ותהיה גברא רבא בעזרת ה' ואל תמנע מהם לכבד את מי שהם יונקים ממנו חכמה ויראה, ויש בזה חשיבות רבה שגם יקבלו דבריך יותר אם יכבדו אותך. רק באמת תתעלם מהכבוד ותשמר ברוחך שלא להתגאות חלילה, ואדרבא מחמת כן תדרוש מעצמך יותר ויותר ותעלה במעלות התורה והיראה וההתמדה. תצליח.

לברך נשים לאחר הסנדקאות

לכתחילה יאמרו לנשים שלא יגיעו עד אליו ומי שרוצה תכתוב על פתק ותעביר לו דרך בעלה או בניה. ואם כבר באו יוריד עיניו ויברך אותם ברכה קצרה וכמובן שלא יגע בהם כלל וכן לא ינשקו את ידיו וכמו שכתב מרן הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א.

להרכיב שעון חגז ביום טוב

מכיון שהרכבת שעון החגז כרוכה בחיבור הצינורות אליו באופן הדוק היטב וגם מיועד הוא להשאר כך מחובר לתנור ולחיבורי הגז הקבועים בקיר, באופן שנשאר קבוע כל השנה, על כן יש בהרכבתו איסור מלאכת בונה (וגם מתקן מנא לחלק מן הפוסקים הראשונים) ואסור להרכיב השעון הנ"ל ביו"ט עצמו אלא יזהרו להרכיבו קודם לכן.
ואם תאמר הרי נעשה לצורך אוכל נפש, זה אינו, שהרי מלאכת אוכל נפש שהותרה ביו"ט הוא דוקא בלישה אפיה בישול וכדו' והיינו מלאכות שנעשים בגוף המאכל משא"כ מלאכת בונה או מתקן מנא דלעולם לא הותר ביו"ט בפרט שכאן גם אין הבונה לצורך אוכל נפש עצמו אלא "פטנט" היאך יכבה הגז אחר הבישול. ולכן כמו שכתבנו קודם שצריך להרכיב השעון קודם יו"ט ולא ביו"ט עצמו.

שתיית רביעית בקידוש

הקידוש נחשב כחלק מהסעודה דהא קיימא לן "אין קידוש אלא במקום סעודה", לכן הגם ששתיית היין לפני נטילת ידיים "והמוציא" מ"מ מהסעודה עצמה נחשב וברכת המזון חוזרת גם על שתיה זו. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סוף סימן רעב סעיף י ובסימן קעד סעיף ו). ועיין עוד במשנה ברורה שבסוף סימן ער"ב.
ואגב הביאור הלכה בסימן קע"ד קצת מסתפק בזה, וכותב שנראה לו שישתה בקידוש רק כמלוא לוגמיו ולא רביעית וכמו שכתב השואל, מ"מ מכיון שקשה לצמצם בין מלוא לוגמיו לרביעית בפרט להמוני העם לכן אין שום חשש ואפילו לכתחילה וכפסק הש"ע שבברכת המזון תפטור היין של הקידוש ויכוין לזה, ומסתמא גם כולם מכוונים בברכת המזון על כל מה שאכלו ושתו בסעודה וזה כולל גם היין דקידוש בודאי.

ברכה על תפלין של יד כשכרוך על הקציצה המגן

בהגהות איש מצליח שעל המשנה ברורה חלק א' (בדף נו הערה 4) כתבו להקל בזה לברך אפילו שהפלסטיק מונח מגן על הריבוע בפרט שהוא חלול מלמעלה ורואים ריבוע התפלין ממש. ע"ש.

שליח לאמירת קדיש

אם קיבל על עצמו כשליח של המשפחה בשכר בודאי שצריך לומר הקדישים שבכל התפילות כי אדעתא דהכי (על דעת כן) מינוהו שיאמר כמו כולם. אבל אם זה בהתנדבות רשאי לומר קדיש כרצונו רק שבודאי אם יאמר בכל תפילה יעשה יותר ויותר נחת לנפטרת.

היכן אפשר ללמוד מתי פוסקים כמרן השלחן ערוך

"עין יצחק" על כללי השלחן ערוך, שחיבר הרב הגאון יצחק יוסף שליט"א בנו של מרן שליט"א.

איסור פאה נכרית

פאה נכרית של זמנינו שאנו מכירים בעווונת הרבים שמולבשת על כל הראש אין לה מקור כלל בדברי רוב ככל רבותינו הראשונים. שבכל המקומות בש"ס שהוזכר פאה נוכרית כגון במסכת שבת (סד:) ובמסכת ערכין (ז:) ובמסכת נזיר (כח:) הראשונים שם פירשו שזו גדיל של שער שמערבת עם שערה שלה כי מדובר בנשים בעלות מום כמבואר בדברי הראשונים שם שאין להם הרבה שער. והראשונים אלו הם: רש"י בשבת (סד:) ובערכין (ז:), הר"ן על הרי"ף שבת שם, אור זרוע שבת (סי' פ"ד), רבנו ירוחם (ני"ב חי"א), הרשב"א שבת (סה.), מאירי שם פסקי רי"ד שם רבנו פרחיה תלמיד הרמב"ן שם, רבנו עובדיה מברטנורה (שבת פ"ו מ"ה), האגור (סי' תלו.) הר"י מלוניל שם, רב נטרונאי גאון באוצר הגאונים (שבת שם), וכן בטור ושלחן ערוך או"ח (סימן ש"ג). שבודאי לשיטתם לא עלה על דעתם שיהיה מותר פאה נוכרית של זמנינו, כי אין חילוק בין שיער תלוש לשיער המחובר אחר שמראה ונוי זה אסרה תורה כמבואר בדברי רש"י בגמ' כתובות (עב:). ע"ש.
ולכן אין צורך להעמיד בגמרא סנהדרין כי הם נשים צדקניות לכן לא לבשו פאה על כל הראש, אין כל היתר לפאה נכרית כלל ולא היתה כזאת בזמנם. ועוד שלשון "פאה" הוא קצה וחלק קטן כמו פאת השדה ופאת הראש וכדומה שהכוונה חלק קטן ולא הכל, א"כ אותו הדבר "פאה" נכרית שזה גדיל חלק שמערבת עם שערה מבואר בכל הראשונים שם. ועיין עוד באריכות בספר "סוגיא דפאה נוכרית", ולמורנו הרב זצ"ל בספרו ברכת ה' ח"א פרק ז'.

מרן בש"ע (סימן נ"ג סעיף ד') כתב: שליח ציבור צריך שיהיה הגון, ואיזהו הגון, "שיהא ריקן מעבירות" וכו'. עכ"ל. ומזה יצא שהמגלח זקנו בתער וכן המחלל שבת בפרהסיא שהם עבירות הנעשים ונראים לעיני כל, וא"כ ידוע שאדם זה בעל עבירה, על כן אין לו לעלות להיות שליח צבור, שהרי אינו הגון כמ"ש בש"ע לעיל. ולפי זה הוא הדין בספר נשים שכיון שידוע שזה מקצועו ומקצוע זו אסור ע"פ ההלכה, שכן נגיעה בערוה (היינו בנשים שאסורות לו) הוא איסור ע"פ הדין ואביזרייהו דגילוי עריות ובכלל יהרג ואל יעבור. ועיין בבית יוסף (יו"ד סימן קצ"ה) שהביא דברי התרומת הדשן (מרבותינו הראשונים) שכתב שאפילו אשתו נדה חולה, ובעלה רופא, אסור לו למשש לה הדופן. ע"ש. אא"כ זה פיקוח נפש ואין רופאים אחרים. כל שכן וק"ו שאין לאדם זר לספר נשים ולגעת בהן חלילה. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כ"א הלכה א') שנגיעת ערוה (אשה האסורה לו) אסורה מן התורה. עכ"ל. וגם מידי הרהור עבירה בודאי שאי אפשר להינצל. על כן בודאי שנקרא אינו הגון ואסור להעלותו לשליח ציבור. עד כאן ההלכה והתשובה לשאלה. ועתה אליך השואל בטוחני שמדובר באדם שלבו טהור וחזר בתשובה, אלא שמקצועך זה התחלת בו עוד קודם שחזרת בתשובה ולכן קשה מאד לעוזבו ולעזוב מקור הפרנסה, ידעתי בני ידעתי, רק אומר לך "בוזו כסף בוזו זהב", אזור חיל כחילו של יוסף הצדיק שעזב בגדו בידה ונס מעבירה כבורח מפני אש, כי עריות הם אש השורפת הנפש וגם מביאה חורבן בעולם הזה רח"ל, ולכבוד ה' תעשה למצוא לך עבודה אחרת, וישלם לך ה' שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ואז בודאי שלא יהיה חזן יותר הגון ממך ותעלה תפלתך לרצון לפני ה'.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

דילוג לתוכן