שם שדי במזוזה
אין לקפל את הגליון. כיום ניתן לרכוש בתי מזוזה מחברת “ארט” שרחבים יותר.

שאלה להרב רזיאל בקשר לתשובתכם על מעשר שני שגם המעות נשאר אצל הפודה. מסברא לא הבנתי מכיון שהזכות האכילה בירושלים היא של הבעלים ובדאי לא ניתן לקחת זאת ממנו בלי רשות מהיכא תיתי כשרוצה לחללו בעצמו אך נאלץ לתת זאת לפודה שמציע פרוטה יותר יקבל הפודה גם את הפירות וגם הכסף ... ואף בקידושין נד ב משמע שהמוכר מעשר שני אפילו לדידן שממון גבוה הוא עכ''פ את הכסף צריך לתת למוכר והראיה שהבאתם מהגמרא בבכורות לכאורה ראיה נפלאה היא אך התוס' בב''ק סח ב כותב שיש לחלק בין נטע רבעי לפטר חמור שלא צריך דעת בעלים ואם היה צריך דומה שהפדיון לבעלים עכ''ל אבקש מכבודו להאיר עיני כי מאד נבוך אני בענין זה.
אחרי שאתה מסכים שזכות מעשה הפדיון שמורה לאותו אדם שהציע את הסכום הגדול, וכי זה הוגן שזה הפודה ישקיע כסף, יהנה ויאכל בחינם?
– דברי התוס' בב"ק שציינת לא למדתי כהוגן.
אך כפי הנראה לפו"ר הרי גם בנדון של הרמב"ם (פ"ה מהל' מעשר שני) הנ"ל מדובר שפודה שלא מדעת בעה"ב (ואדרבא ריב יש לו עמו), וא"כ יודו שזכות אכילת הפירות שמורה למי שזכה לפדותם.
מאת: פלוני | תאריך: ט״ז בטבת ה׳תשפ״א – דצמבר 31, 2020
שאלה להרב רזיאל הענין הוא שדרך אמונה שעליו נתקשתי טוען שם ממש מתוס' ב''ק הנ''ל שלא ניתן לפדות בע''כ של בעה''ב ולכן מדובר שבעל הבית מסכים (כהחזו''א בניגוד לדעת הגר''א ע''ש) ולכן לא הבנתי את הענין ..ומה שכתבתם שזה לא הוגן אני לתומי הבנתי שלכאורה מדובר כאן בהסכם מכר רגיל שהוא מוכר לו פירות שמתחללים והפודה נותן לבעל הבית כסף שנתפס בקדושת מעשר... סליחה על הטירחה וישר כח על המענה ושתזכו להגדיל תורה
לצערי קשה עלי לחזור ולעיין שנית בעומק הדברים.
וגם ספר דרך אמונה אינו מצוי לפני כעת. תוכל לשלוח אליו הקושיה.