מה מברכים על פירות יבשים הנמכרים כיום

זו טענת הגאון ר’ יעקב יוסף זצ”ל. וידי”נ הרה”ג ר’ אביה חדוק נר”ו באו”ת (שבט תשפ”ד סי’ נג) הביא שכן כתבו עוד כמה גדולים, וכן נכון לנהוג.

ולעומתם ראיתי לפני מספר חודשים בילקוט יוסף הלכות ברכות סוף כרך ג’ (מהדורת תשפ”ה) שהשיב על זה, שבוודאי האוכל את הפירות המיובשים דעתו על הויטמינים שלהם ולא רק על הטעם, ולכן יש לברך עליהם העץ. ע”ש. (וכעת אינו מצוי לפני ואקוה שאיני טועה). ולענ”ד זוהי טענה מוזרה, כי באמת מי חושב על הויטמינים וכמה ויטמינים בכלל יש באותם פירות מסוכרים?

ולמעשה מנהג העולם לברך על הפירות הנ”ל העץ (או האדמה לפי הענין), יש לו על מה שיסמוך, מאחר ובאמת לא שיקר בברכתו, והפרי שלפניו מוצאו מן העץ או מן האדמה, (וזה אף להחולקים על המג”א סי’ רו ושלא כמו שחשש באו”ת הנ”ל שגם בדיעבד לא יצא דהו”ל כפרי שלא נגמר תיקונו, ולענ”ד זה אינו. ואכמ”ל). ובפרט שאיננו בטוחים שבאמת הוציאו מהם את כל טעמם המקורי, ויתכן שזה תלוי בסוגי הפירות וסוגי העיבוד (לדוג’, גם מיץ ענבים מוסיפים לו סולפיט בדיוק כמו פירות מסוכרים, ולמרות זאת אין טעמו אובד. וצריך לדעת המציאות בעניינינו בצורה מדוייקת מבלי להסתמך על שמועות כאלו)

ולכן נראה לי שהנכון להניח המנהג על חזקתו לברך עליהם ברכת הפרי וא”צ לחדש ולבלבל את הציבור