הבנת דברי כף החיים

חזרתי על הדברים, ואין דבריך נראים לי, אמנם הוזכרה בכה”ח דעה ומנהג של יחידים שנהגו להחמיר על עצמם ושכן ראוי לכל ירא שמיים, אבל חזר אח”כ והביא דברי הפר”ח שפסק להקל כהשו”ע אף על פי שראה דברי המחמירים. ושגם השו”ג אע”פ שהביא דברי האוסרים ודברי המתירים כתב שלעניין הלכה נקטינן כרוב הפוסקים ומרן להקל. ושכן נהגו בכל ערי ספרד ע”ש. ובודאי מהלך דברי כה”ח מורה שכוונתו לומר שאין לחוש לדברי המחמירים.

בנוסף לכך, גם המחמירים הנ”ל לא החמירו מדינא אלא “שירא שמים יחוש” (כלשון מהראנ”ח) ומודים שהעולם אין נזהרים בכך. (כמובא בכנה”ג) ואין זה קביעה רק של השו”ג  כטענתך. ומאד ארוכה הדרך משם עד ההכרזה לרבים שהן חמץ גמור.

וזה מלבד מה שכתבתי לעיל שגם המחמירים לא החמירו לגמרי אלא כתבו שיש ליזהר בלישתן “כדין עיסה של מים”, וזה מתקיים בלישת המצות עשירות של פפושדו, באופן שהן כשרות גם ליראי שמים המוזכרים במהראנ”ח וכנה”ג.

שמעתי שהרב בנימין חותה פרסם בשנת תשפ”ו ברדיו איסור על מצות עשירות עפ”ד הגר”י יוסף זצ”ל. ואם הוא מהטענות הנ”ל אזי אין לחוש לדבריו.

לאחרונה (תשפ”ד) ביקר גם הגר”י משדי במפעל של פפשודו, ומצא שהן כשרות למהדרין מן המהדרין למי שאינו חושש לחומרי ההתפחה. (הוא עורר רק על בעיה אחת קטנה בהכשר קערת הלישה, ולענ”ד יש ליישבה.) ואכמ”ל.