אדם, שאביו במצב בריאותי חמור, והרופאים נתנו לו הוראות כיצד לנהוג בעיניני אוכל (ממה לאכול יותר, ומה כלל לא) על מנת לשפר מצבו, וכן אמרו לו לעשות התעמלות, אך דא עקא, האב מסרב להשמע להוראותיהם מסיבות כאלו ואחרות, איך יתנהג הבן כשכוונתו לקחת או ״להחרים״ איזה מאכל ממנו, או לשכנע אותו להתעמלות, אבל האבא עומד בשלו הן מצד עצלות והן מצד הרגל וכו׳? כי הנה, אין ספק שכל כוונת הבן היא לטובת אביו אבל כדי להגיע למטרה גם הבן יצטרך להתנהג בתוקף, לכן שאלתי היא, אם מותר להתנהג כן - עד כמה? איפה הגבול? (וגם למודעא אני צריך, שמתוך דיבורים לפעמים הבן נסחף עקב איכפתיותו לאבא שלו, ומוצא את עצמו ״מוכיח״ אותו [על אי שליטת עצמותו וכדומה, שמכאן ה״תוספות״ נובע - היות שבאמת האבא לא תקיף בתכונה זו, וממילא גורם לעוד בעיות] כיון שהמדובר הוא עם אבא ת״ח יר״ש אמיתי ומשכיל ביותר, הבן צריך להגיב עם דיבורים ותגובות  יותר ״חריפות״ כדי לנצחו ולשכנעו, לכן שוב, מה יעשה הבן ולא יחטא?)