יש מדרש שאומר ששלושה אוהבים לאדם - הממון שלו, הבנים, והמעשים הטובים שלו. בשעת פטירת האדם - הממון אינו מלווה אותו כלל, הבנים מלווים אותו עד הקבר, ואילו מעשיו הטובים של האדם מלווים אותו לעד ולנצח נצחים, שנא' והלך לפניך צדקך. ונשאלת השאלה - מדוע מובא במדרש שבניו של אדם אינם מועילים לו כלל וכלל לאחר פטירתו, הרי גם מהבנים יש תועלת גדולה לאחר הפטירה, לפי שהבן מציל את אביו מדינה של גיהנם, ר"ל, וכל מעשה טוב או אמירת קדיש של הבן על אביו - מצילה ומגינה על אביו, ומדוע עניין זה של הצלת הבן את אביו אינו מופיע כלל וכלל באותו מדרש?