מה ההבדל בין מלאכה שאין צריך לגופה, לבין אינו מתכון בפסיק רישיה?? הרי לכאורה שתי ההגדרות מאוד דומות- בשניהם האדם עושה פעולה, לא לצורך התכלית המרכזית של הפעולה, אלא לצורך תכלית צדדית. כמו בחותך ראש של עוף לצורך משחק לילדים - אין זה התכלית המרכזית של הפעולה. וכן חופר בור ואינו צריך אלא לעפרו- אין זו התכלית המרכזית של הפעולה. אם כן- מדוע בראשון חייב, ובשני- לרוב הפוסקים במלאכה שאין צריך לגופה פטור.
עיין בכסף משנה פרק א' מהלכות שבת הלכה ז' שביאר בשם רבינו אברהם בן הרמב"ם את החילוק בניהם. ועיין יביע אומר (חלק ד' סימן לב אות ט) בשם מהר"ם בן חביב חילוק אחר. ועיין שם מה שפלפל בדבריו.
ראיתי במקור שכתבתם בכסף משנה ולא זכיתי להבינו, שכתב שבפסיק רישיה,"אינו מתכוון לגוף המלאכה", אך במלאכה שאין צריך לגופה, מכוון לגוף המלאכה, אלא שלא מכוון לתכליתה. והוקשה לי שא"כ אדרבה משמע שמלאכה שאין צריך לגופה-חמור יותר? אולי תוכלו להסביר את ההבדל "במילים שלכם"?
ביביע אומר שם הביא שכן הקשה מהר"ם בן חביב בסוכה (דף לג ע"ב) ולכן כתב חילוק אחר ביניהם. ובאות יו"ד שם הביא שהרב מחצית השקל בסימן רעח, וערוך השולחן סימן רמב אות ל-לד תירצו בטוב טעם דברי המגיד משנה. ע"ש.
אם יש אפשרות להתפלל ערבית בצאת הכוכבים או עכ”פ בשקיעה (כגון שיעשו שיעור תורה בינתים) ודאי שעדיף, אלא שבדרך כלל המתפללים בפלג הוא מפני סיבה מסוימת ואפשר שאם ימתינו אח”כ חלק לא יתפללו בציבור או ישכחו להתפלל אחר שכבר נאספו לתפילה, לפיכך הו”ל שעת הדחק שמבואר ברמ”א סי’ רלג ס”א שיכולים להתפלל שניהם אחר הפלג.
עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).
קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).
סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.